Salmi 79

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Psalmus. Asaph. Deus, venerunt gentes in hereditatem tuam, polluerunt templum sanctum tuum, posuerunt Ierusalem in ruinas.	1 מִזְמֹור לְאָסָף אֱ‍לֹהִים בָּאוּ גֹויִם ׀ בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים
2 Dederunt morticina servorum tuorum escas volatilibus caeli, carnes sanctorum tuorum bestiis terrae.	2 נָתְנוּ אֶת־נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעֹוף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתֹו־אָרֶץ
3 Effuderunt sanguinem eorum tamquam aquam in circuitu Ierusalem, et non erat qui sepeliret.	3 שָׁפְכוּ דָמָם ׀ כַּמַּיִם סְבִיבֹות יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קֹובֵר
4 Facti sumus opprobrium vicinis nostris, subsannatio et illusio his, qui in circuitu nostro sunt.	4 הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבֹותֵינוּ
5 Usquequo, Domine? Irasceris in finem? Accendetur velut ignis zelus tuus?	5 עַד־מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמֹו־אֵשׁ קִנְאָתֶךָ
6 Effunde iram tuam in gentes, quae te non noverunt, et in regna, quae nomen tuum non invocaverunt,	6 שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל־הַגֹּויִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכֹות אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ
7 quia comederunt Iacob et sedem eius desolaverunt.	7 כִּי אָכַל אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ
8 Ne memineris iniquitatum patrum nostrorum, cito anticipent nos misericordiae tuae, quia pauperes facti sumus nimis.	8 אַל־תִּזְכָּר־לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלֹּונוּ מְאֹד
9 Adiuva nos, Deus salutaris nostri, propter gloriam nominis tui et libera nos; et propitius esto peccatis nostris propter nomen tuum.	9 עָזְרֵנוּ ׀ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל־דְּבַר כְּבֹוד־שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ
10 Quare dicent in gentibus: “ Ubi est Deus eorum? ”. Innotescat in nationibus coram oculis nostris ultio sanguinis servorum tuorum, qui effusus est.	10 לָמָּה ׀ יֹאמְרוּ הַגֹּויִם אַיֵּה אֱ‍לֹהֵיהֶם יִוָּדַע [בַּגִּיִּים כ] (בַּגֹּויִם ק) לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם־עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ
11 Introeat in conspectu tuo gemitus compeditorum; secundum magnitudinem brachii tui superstites relinque filios mortis.	11 תָּבֹוא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרֹועֲךָ הֹותֵר בְּנֵי תְמוּתָה
12 Et redde vicinis nostris septuplum in sinu eorum, improperium ipsorum, quod exprobraverunt tibi, Domine.	12 וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי
13 Nos autem, populus tuus et oves pascuae tuae, confitebimur tibi in saeculum; in generationem et generationem annuntiabimus laudem tuam.	13 וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ ׀ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נֹודֶה לְּךָ לְעֹולָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ