Giobbe 6

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Respondens autem Iob dixit:	1 וַיַּעַן אִיֹּוב וַיֹּאמַר
2 “ Utinam appenderetur aegritu do mea, et calamitatem meam assumerent in statera!	2 לוּ שָׁקֹול יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי [וְהַיָּתִי כ] (וְהַוָּתִי ק) בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ־יָחַד
3 Nunc vero arena maris haec gravior apparet, inde verbis meis haesito.	3 כִּי־עַתָּה מֵחֹול יַמִּים יִכְבָּד עַל־כֵּן דְּבָרַי לָעוּ
4 Quia sagittae Omnipotentis in me sunt, quarum venenum ebibit spiritus meus; et terrores Dei militant contra me.	4 כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלֹוהַּ יַעַרְכוּנִי
5 Numquid rugiet onager, cum habueritherbam? Aut mugiet bos, cum ante praesepe plenum steterit?	5 הֲיִנְהַק־פֶּרֶא עֲלֵי־דֶשֶׁא אִם יִגְעֶהשֹּׁ־ור עַל־בְּלִילֹו
6 Aut poterit comedi insulsum, quod non est sale conditum? Aut poterit gustari herba insulsa?	6 הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי־מֶלַח אִם־יֶשׁ־טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת
7 Quae prius nolebat tangere anima mea, nunc prae angustia cibi mei sunt.	7 מֵאֲנָה לִנְגֹּועַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי
8 Quis det, ut veniat petitio mea, et, quod exspecto, tribuat mihi Deus?	8 מִי־יִתֵּן תָּבֹוא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלֹוהַּ
9 Utinam Deus me conterat; solvat manum suam et succidat me!	9 וְיֹאֵל אֱלֹוהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדֹו וִיבַצְּעֵנִי
10 Et haec mihi sit consolatio, et exsultabo vel in pavore, qui non parcat, nec celabo sermones Sancti.	10 וּתְהִי עֹוד ׀ נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמֹול כִּי־לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדֹושׁ
11 Quae est enim fortitudo mea, ut sustineam? Aut quis finis meus, ut patienter agam?	11 מַה־כֹּחִי כִי־אֲיַחֵל וּמַה־קִּצִּי כִּי־אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי
12 Num fortitudo lapidum, fortitudo mea? Num caro mea aenea est?	12 אִם־כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם־בְּשָׂרִי נָחוּשׁ
13 An non est auxilium mihi in me, et virtus quoque remota est a me?	13 הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי
14 Qui tollit ab amico suo misericordiam, timorem Omnipotentis derelinquit.	14 לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזֹוב
15 Fratres mei mentiti sunt me sicut alveus torrentium, qui evanescunt	15 אַחַי בָּגְדוּ כְמֹו־נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ
16 nigrescentes glacie, cum ingruit super eos nix.	16 הַקֹּדְרִים מִנִּי־קָרַח עָלֵימֹו יִתְעַלֶּם־שָׁלֶג
17 Tempore, quo diffluunt, arescunt et, ut incaluerit, solvuntur de loco suo.	17 בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמֹּו נִדְעֲכוּ מִמְּקֹומָם
18 Deflectunt viatorum turmae de viis suis, ascendentes per desertum pereunt.	18 יִלָּפְתוּ אָרְחֹות דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ
19 Commeatus Thema consideraverunt, viatores Saba speraverunt in eis.	19 הִבִּיטוּ אָרְחֹות תֵּמָא הֲלִיכֹת בָא קִוּוּ־לָמֹו
20 Confusi sunt, quia speraverunt; venerunt eo usque, et pudore cooperti sunt.	20 בֹּשׁוּ כִּי־בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ
21 Ita nunc vos facti estis mihi; videntes plagam meam, timetis.	21 כִּי־עַתָּה הֱיִיתֶם [לֹא כ] (לֹו ק) תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ
22 Numquid dixi: Afferte mihi et de substantia vestra donate mihi?	22 הֲ‍כִי־אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי
23 vel: Liberate me de manu hostis et de manu robustorum eruite me?	23 וּמַלְּטוּנִי מִיַּד־צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי
24 Docete me, et ego tacebo, et, si quid forte ignoravi, instruite me.	24 הֹורוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַהשָּׁ־גִיתִי הָבִינוּ לִי
25 Quare detraxistis sermonibus veritatis, cum e vobis nullus sit, qui possit arguere me?	25 מַה־נִּמְרְצוּ אִמְרֵי־יֹשֶׁר וּמַה־יֹּוכִיחַ הֹוכֵחַ מִכֶּם
26 Ad increpandum tantum eloquia concinnatis, sed in ventum verba desperati.	26 הַלְהֹוכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ
27 Super pupillum irruitis et subvertere nitimini amicum vestrum.	27 אַף־עַל־יָתֹום תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל־רֵיעֲכֶם
28 Nunc, quaeso, convertimini ad me, et in faciem vestram non mentiar.	28 וְעַתָּה הֹואִילוּ פְנוּ־בִי וְעַל־פְּנֵיכֶם אִם־אֲכַזֵּב
29 Revertite! Nulla erit improbitas. Revertite! Adhuc praesens adest iustitia mea.	29 שֻׁבוּ־נָא אַל־תְּהִי עַוְלָה [וְשֻׁבִי כ] (וְשׁוּבוּ ק) עֹוד צִדְקִי־בָהּ
30 Estne in lingua mea improbitas? An palatum meum non discernit nequitiam?	30 הֲיֵשׁ־בִּלְשֹׁונִי עַוְלָה אִם־חִכִּי לֹא־יָבִין הַוֹּות