Giobbe 8

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Respondens autem Baldad Suhites dixit:	1 וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹאמַר
2 “ Usquequo loqueris talia, et spiritus vehemens sermones oris tui?	2 עַד־אָן תְּמַלֶּל־אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי־פִיךָ
3 Numquid Deus supplantat iudicium, aut Omnipotens subvertit, quod iustum est?	3 הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִםשַׁ־דַּי יְעַוֵּת־צֶדֶק
4 Et si filii tui peccaverunt ei, et dimisit eos in manu iniquitatis suae,	4 אִם־בָּנֶיךָ חָטְאוּ־לֹו וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָם
5 tu tamen, si diluculo consurrexeris ad Deum et Omnipotentem fueris deprecatus,	5 אִם־אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל־אֵל וְאֶלשַׁ־דַּי תִּתְחַנָּן
6 si mundus et rectus incesseris, statim evigilabit ad te et pacatum reddet habitaculum iustitiae tuae;	6 אִם־זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי־עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ
7 in tantum ut, si priora tua fuerint parva, et novissima tua multiplicentur nimis.	7 וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד
8 Interroga enim generationem pristinam et diligenter investiga patrum memoriam.	8 כִּי־שְׁאַל־נָא לְדֹר רִישֹׁון וְכֹונֵן לְחֵקֶר אֲבֹותָם
9 Hesterni quippe sumus et ignoramus, quoniam sicut umbra dies nostri sunt super terram.	9 כִּי־תְמֹול אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי־אָרֶץ
10 Nonne ipsi docebunt te, loquentur tibi et de corde suo proferent eloquia?	10 הֲלֹא־הֵם יֹורוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יֹוצִאוּ מִלִּים
11 Numquid virere potest scirpus absque umore, aut crescere carectum sine aqua?	11 הֲיִגְאֶה־גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה־אָחוּ בְלִי־מָיִם
12 Cum adhuc sit in flore, nec carpatur manu, ante omnes herbas arescit.	12 עֹדֶנּוּ בְאִבֹּו לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל־חָצִיר יִיבָשׁ
13 Sic viae omnium, qui obliviscuntur Deum, et spes impii peribit.	13 כֵּן אָרְחֹות כָּל־שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד
14 Cuius spes filum tenue, et sicut tela aranearum fiducia eius.	14 אֲשֶׁר־יָקֹוט כִּסְלֹו וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחֹו
15 Innitetur super domum suam et nonstabit; fulciet eam et non consurget.	15 יִשָּׁעֵן עַל־בֵּיתֹו וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בֹּו וְלֹא יָקוּם
16 Umectus videtur, antequam veniat sol, et in horto suo germen eius egredietur.	16 רָטֹב הוּא לִפְנֵי־שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתֹו יֹנַקְתֹּו תֵצֵא
17 Super acervum petrarum radices eius densabuntur, et inter lapides commorabitur.	17 עַל־גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה
18 Si absorbuerit eum de loco suo, negabit eum et dicet: “Non novi te”.	18 אִם־יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקֹומֹו וְכִחֶשׁ בֹּו לֹא רְאִיתִיךָ
19 Haec est enim laetitia viae eius, ut rursum de terra alii germinentur.	19 הֶן־הוּא מְשֹׂושׂ דַּרְכֹּו וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ
20 Deus non proiciet simplicem nec porriget manum malignis,	20 הֶן־אֵל לֹא יִמְאַס־תָּם וְלֹא־יַחֲזִיק בְּיַד־מְרֵעִים
21 donec impleatur risu os tuum, et labia tua iubilo.	21 עַד־יְמַלֵּה שְׂחֹוק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה
22 Qui oderunt te, induentur confusione, et tabernaculum impiorum non subsistet ”.	22 שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ׃ פ