Giobbe 5

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Voca ergo, si est qui tibi re spondeat! Ad quem sanctorum converteris?	1 קְרָא־נָא הֲיֵשׁ עֹונֶךָּ וְאֶל־מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה
2 Vere stultum interficit iracundia, et fatuum occidit invidia.	2 כִּי־לֶאֱוִיל יַהֲרָג־כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה
3 Ego vidi stultum firma radice et maledixi sedi eius statim.	3 אֲ‍נִי־רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקֹּוב נָוֵהוּ פִתְאֹם
4 Longe fient filii eius a salute et conterentur in porta, et non erit qui eruat.	4 יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל
5 Cuius messem famelicus comedet, et ipsum rapiet armatus, et bibent sitientes divitias eius.	5 אֲשֶׁר קְצִירֹו ׀ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶל־מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם
6 Quia non egreditur ex pulvere nequitia, et de humo non oritur dolor.	6 כִּי ׀ לֹא־יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא־יִצְמַח עָמָל
7 Sed homo generat laborem, et aves elevant volatum.	7 כִּי־אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי־רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף
8 Quam ob rem ego deprecabor Dominum et ad Deum ponam eloquium meum,	8 אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל־אֵל וְאֶל־אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי
9 qui facit magna et inscrutabilia et mirabilia absque numero;	9 עֹשֶׂה גְדֹלֹות וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאֹות עַד־אֵין מִסְפָּר
10 qui dat pluviam super faciem terrae et irrigat aquis rura;	10 הַנֹּתֵן מָטָר עַל־פְּנֵי־אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל־פְּנֵי חוּצֹות
11 qui ponit humiles in sublime et maerentes erigit sospitate;	11 לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרֹום וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע
12 qui dissipat cogitationes malignorum, ne possint implere manus eorum, quod coeperant;	12 מֵפֵר מַחְשְׁבֹות עֲרוּמִים וְלֹא־תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה
13 qui apprehendit sapientes in astutia eorum et consilium pravorum dissipat.	13 לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה
14 Per diem incurrent tenebras et, quasi in nocte, sic palpabunt in meridie.	14 יֹומָם יְפַגְּשׁוּ־חֹשֶׁךְ וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם
15 Porro salvum faciet egenum a gladio oris eorum et de manu violenti pauperem;	15 וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיֹון
16 et erit egeno spes, iniquitas autem contrahet os suum.	16 וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ
17 Beatus homo, qui corripitur a Deo; increpationem ergo Omnipotentis ne reprobes.	17 הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנֹושׁ יֹוכִחֶנּוּ אֱלֹוהַּ וּמוּסַר דַּי אַל־תִּמְאָס
18 Quia ipse vulnerat et medetur, percutit, et manus eius sanabunt.	18 כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ [וְיָדֹו כ] (וְיָדָיו ק) תִּרְפֶּינָה
19 In sex tribulationibus liberabit te, et in septem non tanget te malum.	19 בְּשֵׁשׁ צָרֹות יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע ׀ לֹא־יִגַּע בְּךָ רָע
20 In fame eruet te de morte et in bello de manu gladii.	20 בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב
21 A flagello linguae absconderis et non timebis vastationem, cum venerit.	21 בְּשֹׁוט לָשֹׁון תֵּחָבֵא וְלֹא־תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבֹוא
22 In vastitate et fame ridebis et bestias terrae non formidabis.	22 לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל־תִּירָא
23 Sed cum lapidibus campi pactum tuum, et bestiae terrae pacificae erunt tibi.	23 כִּי עִם־אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה־לָךְ
24 Et scies quod pacem habeattabernaculum tuum, et visitans habitationem tuam non falleris.	24 וְיָדַעְתָּ כִּי־שָׁלֹום אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא
25 Scies quoque quoniam multiplex erit semen tuum, et progenies tua quasi herba terrae.	25 וְיָדַעְתָּ כִּי־רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ
26 Ingredieris in abundantia sepulcrum, sicut infertur acervus tritici in tempore suo.	26 תָּבֹוא בְכֶלַח אֱלֵי־קָבֶר כַּעֲלֹות גָּדִישׁ בְּעִתֹּו
27 Ecce hoc, ut investigavimus, ita est; oboedi illi et tu sapias tibi ”.	27 הִנֵּה־זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא מָעֶנָּה וְאַתָּה דַע־לָךְ׃ פ