Giobbe 34

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Pronuntians itaque Eliu etiam haec locutus est:	1 וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר
2 “ Audite, sapientes, verba mea; et eruditi, auscultate me.	2 שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי
3 Auris enim verba probat, et guttur escas gustu diiudicat.	3 כִּי־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל
4 Iudicium eligamus nobis et inter nos videamus quid sit melius.	4 מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה־לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה־טֹּוב
5 Quia dixit Iob: “Iustus sum, et Deus avertit iudicium meum;	5 כִּי־אָמַר אִיֹּוב צָדַקְתִּי וְאֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי
6 in iudicando enim me mendacium est, violenta sagitta mea absque ullo peccato”.	6 עַל־מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי־פָשַׁע
7 Quis est vir, ut est Iob, qui bibit subsannationem quasi aquam,	7 מִי־גֶבֶר כְּאִיֹּוב יִשְׁתֶּה־לַּעַג כַּמָּיִם
8 qui graditur una cum operantibus iniquitatem et ambulat cum viris impiis?	8 וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן וְלָלֶכֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶשַׁע
9 Dixit enim: “Non prodest viro, etiamsi cum Deo familiariter agit”.	9 כִּי־אָמַר לֹא יִסְכָּן־גָּבֶר בִּרְצֹתֹו עִם־אֱלֹהִים
10 Ideo, viri cordati, audite me: Absit a Deo impietas, et ab Omnipotente iniquitas.	10 לָכֵן ׀ אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל
11 Opus enim hominis reddet ei et iuxta vias singulorum restituet eis.	11 כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם־לֹו וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ
12 Vere enim Deus non operatur malum, nec Omnipotens subvertet iudicium.	12 אַף־אָמְנָם אֵל לֹא־יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא־יְעַוֵּת מִשְׁפָּט
13 Quis commisit ei terram suam, aut quis posuit totum orbem?	13 מִי־פָקַד עָלָיו אָרְצָה וּמִי ם תֵּבֵל כֻּלָּהּ
14 Si direxerit ad se cor suum, spiritum illius et halitum ad se trahat,	14 אִם־יָשִׂים אֵלָיו לִבֹּו רוּחֹו וְנִשְׁמָתֹו אֵלָיו יֶאֱסֹף
15 deficiet omnis caro simul, et homo in cinerem revertetur.	15 יִגְוַע כָּל־בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב
16 Si habes ergo intellectum, audi hoc et ausculta vocem eloquii mei:	16 וְאִם־בִּינָה שִׁמְעָה־זֹּאת הַאֲזִינָה לְקֹול מִלָּי
17 Numquid, qui non amat iudicium, reget imperio? Num iustum magnum condemnabis,	17 הַאַף שֹׂונֵא מִשְׁפָּט יַחֲבֹושׁ וְאִם־צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְשִׁיעַ
18 qui dicet regi: “Nequam!”, qui vocabit duces: “Impios!”,	18 הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל־נְדִיבִים
19 qui non accipit personas principum nec cognovit opulentum, cum disceptaret contra pauperem? Opus enim manuum eius sunt universi.	19 אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא ׀ פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר־שֹׁועַ לִפְנֵי־דָל כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם
20 Subito morientur; et in media nocte turbabuntur populi et pertransibunt, et auferent violentum absque conatu.	20 רֶגַע ׀ יָמֻתוּ וַחֲצֹות לָיְלָה יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד
21 Oculi enim eius super vias hominum, et omnes gressus eorum considerat.	21 כִּי־עֵינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־צְעָדָיו יִרְאֶה
22 Non sunt tenebrae, et non est umbra mortis, ut abscondantur ibi, qui operantur iniquitatem.	22 אֵין־חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר ם פֹּעֲלֵי אָוֶן
23 Nec enim ultra homini ponit conveniendi locum, ut veniat ad Deum in iudicium.	23 כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עֹוד לַהֲלֹךְ אֶל־אֵל בַּמִּשְׁפָּט
24 Conteret potentes sine inquisitione et stare faciet alios pro eis.	24 יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא־חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם
25 Novit enim opera eorum et idcirco inducet noctem, et conterentur.	25 לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ
26 Quasi impios percussit eos in loco videntium,	26 תַּחַת־רְשָׁעִים סְפָקָם בִּמְקֹום רֹאִים
27 qui quasi de industria recesserunt ab eo et omnes vias eius intellegere noluerunt,	27 אֲשֶׁר עַל־כֵּן סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְכָל־דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ
28 cum induceret ad se clamorem egeni et audiret vocem pauperum.	28 לְהָבִיא עָלָיו צַעֲקַת־דָּל וְצַעֲקַת עֲנִיִּים יִשְׁמָע
29 Ipse enim si quieverit, quis est qui condemnet? Et si absconderit vultum, quis est qui contempletur eum, super gentem et super homines simul?	29 וְהוּא יַשְׁקִט ׀ וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל־גֹּוי וְעַל־אָדָם יָחַד
30 Ne regnet homo impius, ne sint laquei populo.	30 מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם
31 Si enim dixit quispiam Deo: “Ferre debui! Iam non perverse agam.	31 כִּי־אֶל־אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל
32 Dum videam, tu doce me; si iniquitatem operatus sum, ultra non addam”.	32 בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם־עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף
33 Numquid pro te Deus satisfaciet, quia respuisti? Tu enim eliges, et non ego; et si quid nosti melius, loquere.	33 הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי־מָאַסְתָּ כִּי־אַתָּה תִבְחַר וְלֹא־אָנִי וּמַה־יָדַעְתָּ דַבֵּר
34 Viri intellegentes loquentur mihi, et vir sapiens, qui audiet me:	34 אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי
35 “Iob autem non in sapientia locutus est, et verba illius non sonant disciplinam”.	35 אִיֹּוב לֹא־בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל
36 Utique, probetur Iob usque ad finem de responsionibus hominum iniquitatis.	36 אָבִי יִבָּחֵן אִיֹּוב עַד־נֶצַח עַל־תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי־אָוֶן
37 Quia addit super peccata sua delictum, inter nos plaudit manibus et multiplicat sermones suos contra Deum ”.	37 כִּי יֹסִיף עַל־חַטָּאתֹו פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפֹּוק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל׃ ס