Jó 4

NOVA VULGATA	Miqra 'al pi ha-Mesorah
1 Respondens autem Eliphaz Themanites dixit:	1 וַיַּעַן אֱלִיפַז הַֽתֵּימָנִי וַיֹּאמַֽר׃
2 “ Si coeperimus loqui tibi, forsitan moleste accipies; sed conceptum sermonem tenere quis poterit?	2 הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶהוַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָֽל׃
3 Ecce, docuisti multos et manus lassas roborasti;	3 הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּיםוְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּֽק׃
4 vacillantes confirmaverunt sermones tui, et genua trementia confortasti.	4 כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָוּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּֽץ׃
5 Nunc autem venit super te plaga, et defecisti; tetigit te, et conturbatus es.	5 כִּי עַתָּה ׀ תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶאתִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵֽל׃
6 Nonne timor tuus est fiducia tua, spes tua est perfectio viarum tuarum?	6 הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָתִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶֽיךָ׃
7 Recordare, obsecro te, quis umquam innocens periit, aut quando recti deleti sunt?	7 זְכׇר־נָא מִי הוּא נָקִי אָבָדוְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָֽדוּ׃
8 quin potius vidi eos, qui operantur iniquitatem et seminant dolores et metunt eos,	8 כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶןוְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻֽהוּ׃
9 flante Deo perisse, et spiritu irae eius esse consumptos.	9 מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּוּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלֽוּ׃
10 Rugitus leonis et vox leaenae et dentes catulorum leonum contriti sunt.	10 שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַלוְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּֽעוּ׃
11 Leo periit, eo quod non haberet praedam, et catuli leonis dissipati sunt.	11 לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי־טָרֶףוּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָֽדוּ׃
12 Porro ad me furtive verbum delatum est, et suscepit auris mea sussurrum eius.	12 וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּבוַתִּקַּח אׇזְנִי שֵׁמֶץ מֶֽנְהֽוּ׃
13 In horrore visionis nocturnae, quando solet sopor occupare homines,	13 בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָהבִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִֽׁים׃
14 pavor tenuit me et tremor, et omnia ossa mea perterrita sunt.	14 פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָהוְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִֽיד׃
15 Et cum spiritus, me praesente, transiret, inhorruerunt pili carnis meae.	15 וְרוּחַ עַל־פָּנַי יַחֲלֹףתְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִֽי׃
16 Stetit quidam, cuius non agnoscebam vultum, imago coram oculis meis, et vocem quasi aurae lenis audivi:	16 יַעֲמֹד ׀ וְֽלֹא־אַכִּיר מַרְאֵהוּתְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָידְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָֽע׃
17 “Numquid homo Dei comparatione iustificabitur, aut factore suo purior erit vir?”.	17 הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּקאִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר־גָּֽבֶר׃
18 Ecce, in servis suis fiduciam non habet et in angelis suis reperit pravitatem.	18 הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִיןוּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תׇּהֳלָֽה׃
19 Quanto magis hi, qui habitant domosluteas, quorum fundamentum est in pulvere. Consumentur velut tinea!	19 אַף ׀ שֹׁכְנֵי בָֽתֵּי־חֹמֶראֲשֶׁר־בֶּעָפָר יְסוֹדָםיְדַכְּאוּם לִפְנֵי־עָֽשׁ׃
20 De mane usque ad vesperam succidentur et, quia nullus intellegit, in aeternum peribunt.	20 מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּמִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵֽדוּ׃
21 Nonne evulsum est reliquum eorum ab eis? Morientur, et non in sapientia.	21 הֲלֹא־נִסַּע יִתְרָם בָּםיָמוּתוּ וְלֹא בְחׇכְמָֽה׃