| 1 Un certo Anania, invece, con sua moglie Saffira vendette un tenimento, | 1 ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו |
| 2 trattenne una parte del ricavato con la connivenza della moglie, poi rimise il resto agli apostoli. | 2 ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים |
| 3 Ma Pietro protestò: «Anania, come mai Satana si è così impossessatò della tua mente da indurti a ingannare lo Spirito Santo e a trattenere una parte del ricavato? | 3 ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה |
| 4 Che forse invenduto non sarebbe restato tuo, e venduto non sarebbe rimasto in tuo dominio ? Come mai ti sei lasciato indurre a tanto? Tu non hai ingannato creature umane ma Dio». | 4 הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים |
| 5 Al sentire queste rampogne, Anania si accasciò al suolo e spirò. E un vero terrore s'impadronì di quelli che lo seppero. | 5 וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים |
| 6 Gli addetti subito fasciarono il morto e lo portarono a seppellire. | 6 ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו |
| 7 Passò così un intervallo di circa tre ore ed eco comparire la moglie, ancora all’oscuro del fatto. | 7 ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה |
| 8 Pietro le si rivolse: «Dimmi, è per questa somma soltanto che avete venduto il tenimento ?» Rispose: «Sì, per questa». | 8 ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה |
| 9 E Pietro a lei: «Perché vi siete accordati a mettere alla prova lo Spirito del Signore? Vedi: quelli che hanno seppellito tuo marito sono di ritorno e ti porteranno alla sepoltura». | 9 ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה |
| 10 All’istante anch’essa si accasciò ai piedi di Pietro e spirò. Quando gli addetti rientrarono, la trovarono morta. Perciò la portarono via e la seppellirono accanto a suo marito. | 10 ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה |
| 11 Allora un gran terrore si diffuse in tutta la Chiesa e in tutti quelli che vennero a conoscenza del fatto. | 11 ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה |
| 12 Per opera degli apostoli, poi, si compivano molti miracoli e prodigi tra la cittadinanza. E i cristiani stavano di solito insieme sotto il portico di Salomone. | 12 ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה |
| 13 Degli estranei però nessuno ardiva associarsi a loro, per quanto la gente ne parlasse favorevolmente, | 13 ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם |
| 14 mentre una moltitudine crescente di uomini e di donne abbracciava la fede e veniva guadagnata a Gesù. | 14 אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד |
| 15 E si arrivò al punto di portar fuori i malati anche nelle piazze e di metterli su lettini e barelle, affinché al passaggio di Pietro almeno la sua ombra ne coprisse qualcuno. | 15 עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם |
| 16 Usava inoltre convenirvi la popolazione delle borgate circonvicine e portare infermi e tormentati da potenze maligne, i quali venivano guariti tutti. | 16 וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם |
| 17 Come conseguenza il sommo sacerdote e la sua gente, cioè la locale setta dei sadducei, furon pieni di gelosia | 17 ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה |
| 18 e, arrestati gli apostoli, li cacciarono nel carcere pubblico. | 18 וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר |
| 19 Ma un angelo del Signore aprì di notte le porte della prigione, li condusse fuori e disse loro: | 19 ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר |
| 20 «Andate e nel tempio continuate arditamente a esporre alla gente tutta questa dottrina di vita». | 20 לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה |
| 21 Quelli ubbidirono: entrarono di buon mattino nel tempio e vi si trattennero a insegnare. Nel frattempo il sommo sacerdote e la sua gente avevano convocato il sinedrio, cioè tutto il senato della nazione israelitica, poi avevano mandato al carcere per farli condurre in aula. | 21 והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם |
| 22 Gli incaricati andarono ma in carcere non li trovarono e tornati riferirono così: | 22 וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר |
| 23 «Il carcere, sì, l’abbiamo trovato chiuso nel modo più sicuro e le guardie in piedi alle porte, ma, quando abbiamo aperto, nelle celle non abbiamo trovato nessuno». | 23 את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם |
| 24 Al sentire queste parole, sia il prefetto del tempio che i gran sacerdoti rimasero a lungo perplessi: «Che cosa può essere avvenuto?» | 24 ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה |
| 25 Poi qualcuno sopraggiunse e disse loro: «Quei tali che avete messo in carcere, in questo momento sono nel’ tempio e istruiscono impavidamente il popolo». | 25 ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם |
| 26 Allora il prefetto uscì con i suoi segugi e li condusse via, ma senza violenza, per timore di esser lapidato dalla gente. | 26 וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו |
| 27 Li condussero dunque e li fecero mettere in mezzo ai sinedriti. Allora il sommo sacerdote li interrogò in questi termini: | 27 ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר |
| 28 «Non vi ingiungemmo solennemente di non insegnare più in quel nome? Invece voi avete riempito Gerusalemme della vostra dottrina e inoltre volete gettar su di noi la responsabilità della morte di colui». | 28 הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה |
| 29 Rispose Pietro con gli apostoli e dissero: «Bisogna ubbidire a Dio piuttosto che agli uomini. | 29 ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם |
| 30 Il Dio dei nostri padri ha risuscitato Gesù, che voi uccideste appendendolo a una croce. | 30 אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ |
| 31 Questo principe e salvatore, Dio ha glorificato di sua mano, per dare ravvedimento a Israele e perdono dei peccati. | 31 את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים |
| 32 Perciò noi siamo testimoni di questi fatti insieme con lo Spirito Santo che Dio ha dato a chi si lascia guidare da lui». | 32 ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו |
| 33 Quelli al sentirli fremevano d’ira e a momenti deliberavano di sterminarli. | 33 ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם |
| 34 Si alzò allora tra i sinedriti un fariseo di nome Gamaliele, uno scriba stimato da tutto il popolo, il quale, fatti momentaneamente estromettere gli accusati, | 34 ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט |
| 35 disse ai suoi colleghi: «Israeliti, badate bene a quello che intendete fare a proposito di questa gente. | 35 ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם |
| 36 Tenete presente che prima di oggi sorse Teuda a spacciarsi per un personaggio importante e riscosse l’appoggio di circa quattrocento persone. Fu ucciso, e quanti gli avevano obbedito si disgregarono e rientrarono nel nulla. | 36 כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין |
| 37 Dopo di lui sorse Giuda il Galileo all’epoca del censimento e creò dei ribelli al suo seguito, ma anche egli fu ucciso, e tutti quelli che gli avevano obbedito si dispersero. | 37 ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו |
| 38 Perciò nel caso presente vi dico: lasciate in pace questi uomini e non occupatevene più. E la ragione è questa: nel caso che questa teoria e questa prassi sia di origine umana essa si dissolverà; | 38 ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר |
| 39 se invece è da Dio, non sarete voi a distruggerla; senza contare che un giorno non vorrete risultare nemici anche di Dio». Gli diedero retta: | 39 ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים |
| 40 chiamati gli apostoli, li fecero fustigare, proibirono loro di parlare nel nome di Gesù, poi li rimisero in libertà. | 40 וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם |
| 41 Essi quindi uscirono dal sinedrio felici dell’onore toccato loro di essere stati oltraggiati per amore di quella persona. | 41 ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה |
| 42 E ogni giorno, nel tempio e casa in casa, non cessarono di insegnare, cioè di annunziare che Gesù era il Messia. | 42 וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח |
