| 1 In quei giorni, i Filistei si raccolsero per combattere contro Israele e Israele andò in guerra contro i Filistei, accampandosi presso Eben-Ezer, mentre i Filistei avevano posto l’accampamento in Afek: | 1 ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק |
| 2 schieratisi poi i Filistei di fronte a Israele, la mischia si fece generale è Israele ebbe la peggio di fronte ai Filistei, così che, dell’esercito, caddero sul campo circa quattromila uomini. | 2 ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש |
| 3 Come il popolo rientrò nell’accampamento, gli anziani dissero: « Perchè mai Jahve avrà fatto sì che fossimo oggi sbaragliati dai Filistei? Andiamoci a prendere a Silo l’arca di Jahve ed essa venga in mezzo a noi, così che ci salvi dalle mani dei nostri nemici! ». | 3 ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו |
| 4 Allora il popolo mandò a prendere a Silo l'arca di Jahve che siede sui Cherubini; i due figli di Eli, Ofni e Pinkhas, erano con l’arca. | 4 וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים חפני ופינחס |
| 5 Allora, quando l’arca di Jahve giunse nell'accampamento, tutto Israele alzò un grido tale che ne tremò la terra. | 5 ויהי כבוא ארון ברית יהוה אל המחנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ |
| 6 I Filistei udirono il frastuono della terra e dissero: « Che cosa sarà mai il rumore enorme della terra nell’accampamento degli Ebrei? ». Quando poi seppero che arca di Jahve era giunta nell’accampamento, | 6 וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל המחנה |
| 7 i Filistei furono presi da timore; infatti dicevano: « È venuto il loro Dio nell’accampamento, da loro! ». Poi esclamarono: «Guai a noi! salvaci, Jahve, oggi, poichè non hanno fatto mai così finora! | 7 ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם |
| 8 Guai a noi! chi ci scamperà dalla mano di questo Dio così potente? Questo è il Dio che ha colpito l’Egitto con piaghe d’ogni specie nel deserto! | 8 אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר |
| 9 Fatevi dunque coraggio e siate uomini, Filistei, se non volete diventare schiavi degli Ebrei come essi furono vostri schiavi! Siate dunque uomini e combattete! ». | 9 התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם |
| 10 Combatterono infatti i Filistei e Israele ebbe la peggio, così che se ne fuggì ciascuno alla sua tenda. La sconfitta fu assai grande: caddero di Israele trentamila fanti; | 10 וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי |
| 11 l’arca di Dio fu presa e i due figli di Eli, Ofni e Pinkhas, morirono. | 11 וארון אלהים נלקח ושני בני עלי מתו חפני ופינחס |
| 12 Un uomo di Beniamin fuggì dalle file e giunse a Silo il giorno stesso. Aveva le vesti stracciate e polvere sul capo. | 12 וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על ראשו |
| 13 Quando giunse, ecco che Eli stava seduto sul seggio vicino alla porta, osservando la via, perchè il suo cuore era in ansia per l’arca di Dio. L’uomo venne a portare l’annuncio in città e tutta la città levò lamenti. | 13 ויבוא והנה עלי ישב על הכסא יך דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר |
| 14 Eli udì il rumore delle strida e si disse: «Che vorrà dire il rumore di questo tumulto? ». Intanto quell’uomo, in gran fretta, venne a portare a Eli l’annuncio. | 14 וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי |
| 15 Eli aveva novantotto anni; i suoi occhi si erano fissati e non poteva vedere più nulla. | 15 ועלי בן תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות |
| 16 Perciò quell’uomo gli disse: « Sono io colui che è venuto dall’accampamento! Io sono scampato oggi dall’esercito! ». Eli chiese: « Che è dunque accaduto, figlio mio? ». | 16 ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר מה היה הדבר בני |
| 17 Rispose il messaggero: « Israele è fuggito innanzi ai Filistei e c’è stata anche una grande strage fra il popolo! Anche i tuoi due figli Ofni e Pinkhas sono morti! L’arca di Dio è stata presa! ». | 17 ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה |
| 18 Quando quegli fece menzione dell’arca di Dio, Eli cadde dal seggio all’indietro contro il lato della porta, si fracassò la nuca e morì, perchè era vecchio e pesante. Era stato giudice di Israele quarant’anni. | 18 ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה |
| 19 Sua nuora, la moglie di Pinkhas, era incinta e prossima al parto; udita la notizia circa la presa dell’arca di Dio e la morte del suocero e del marito, si accasciò e partorì, poichè le viscere si rovesciarono. | 19 וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את השמעה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה |
| 20 Siccome poi era in punto di morte, quelle che la circondavano le dicevano: «Non temere, perchè hai generato un figlio! ». Ma essa non rispose nè vi fece attenzione. | 20 וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה |
| 21 Invece chiamò il Fimbo Ichabod, intendendo dire: «Se ne è andata lungi da Israele la gloria! ». | 21 ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה |
| 22 Disse: « Se n’è andata lungi da Israele la gloria », perchè era stata presa l’arca di Dio. | 22 ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים |
