Mateo 22

BIBLIA	MODERN HEBREW BIBLE
1 Tomando Jesús de nuevo la palabra les habló en parábolas, diciendo:	1 ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר
2 «El Reino de los Cielos es semejante a un rey que celebró el banquete de bodas de su hijo.	2 דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו
3 Envió sus siervos a llamar a los invitados a la boda, pero no quisieron venir.	3 וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא
4 Envió todavía otros siervos, con este encargo: Decid a los invitados: “Mirad, mi banquete está preparado, se han matado ya mis novillos y animales cebados, y todo está a punto; venid a la boda.”	4 ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה
5 Pero ellos, sin hacer caso, se fueron el uno a su campo, el otro a su negocio;	5 והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו
6 y los demás agarraron a los siervos, los escarnecieron y los mataron.	6 והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום
7 Se airó el rey y, enviando sus tropas, dio muerte a aquellos homicidas y prendió fuego a su ciudad.	7 ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש
8 Entonces dice a sus siervos: “La boda está preparada, pero los invitados no eran dignos.	8 אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה
9 Id, pues, a los cruces de los caminos y, a cuantos encontréis, invitadlos a la boda.”	9 לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה
10 Los siervos salieron a los caminos, reunieron a todos los que encontraron, malos y buenos, y la sala de bodas se llenó de comensales.	10 ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים
11 «Entró el rey a ver a los comensales, y al notar que había allí uno que no tenía traje de boda,	11 ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה
12 le dice: “Amigo, ¿cómo has entrado aquí sin traje de boda?” El se quedó callado.	12 ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם
13 Entonces el rey dijo a los sirvientes: “Atadle de pies y manos, y echadle a las tinieblas de fuera; allí será el llanto y el rechinar de dientes.”	13 ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים
14 Porque muchos son llamados, mas pocos escogidos».	14 כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים
15 Entonces los fariseos se fueron y celebraron consejo sobre la forma de sorprenderle en alguna palabra.	15 וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר
16 Y le envían sus discípulos, junto con los herodianos, a decirle: «Maestro, sabemos que eres veraz y que enseñas el camino de Dios con franqueza y que no te importa por nadie, porque no miras la condición de las personas.	16 וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם
17 Dinos, pues, qué te parece, ¿es lícito pagar tributo al César o no?»	17 לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא
18 Mas Jesús, conociendo su malicia, dijo: «Hipócritas, ¿por qué me tentáis?	18 וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני
19 Mostradme la moneda del tributo». Ellos le presentaron un denario.	19 הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר
20 Y les dice: «¿De quién es esta imagen y la inscripción?»	20 ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו
21 Dícenle: «Del César». Entonces les dice: «Pues lo del César devolvédselo al César, y lo de Dios a Dios».	21 ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים
22 Al oír esto, quedaron maravillados, y dejándole, se fueron.	22 וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם
23 Aquel día se le acercaron unos saduceos, esos que niegan que haya resurrección, y le preguntaron:	23 ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר
24 «Maestro, Moisés dijo: Si alguien muere sin tener hijos, su hermano se casará con la mujer de aquél para dar descendencia a su hermano.	24 רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו
25 Ahora bien, había entre nosotros siete hermanos. El primero se casó y murió; y, no teniendo descendencia, dejó su mujer a su hermano.	25 ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו
26 Sucedió lo mismo con el segundo, y con el tercero, hasta los siete.	26 וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה
27 Después de todos murió la mujer.	27 ואחרי כלם מתה גם האשה
28 En la resurrección, pues, ¿de cuál de los siete será mujer? Porque todos la tuvieron».	28 ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה
29 Jesús les respondió: «Estáis en un error, por no entender las Escrituras ni el poder de Dios.	29 ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים
30 Pues en la resurrección, ni ellos tomarán mujer ni ellas marido, sino que serán como ángeles en el cielo.	30 כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו
31 Y en cuanto a la resurrección de los muertos, ¿no habéis leído aquellas palabras de Dios cuando os dice:	31 ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר
32 Yo soy el Dios de Abraham, el Dios de Isaac y el Dios de Jacob? No es un Dios de muertos, sino de vivos».	32 אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים
33 Al oír esto, la gente se maravillaba de su doctrina.	33 וישמע המון העם וישתומממו על תורתו
34 Mas los fariseos, al enterarse de que había tapado la boca a los saduceos, se reunieron en grupo,	34 והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו
35 y uno de ellos le preguntó con ánimo de ponerle a prueba:	35 ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר
36 «Maestro, ¿cuál es el mandamiento mayor de la Ley?»	36 רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה
37 El le dijo: «Amarás al Señor, tu Dios, con todo tu corazón, con toda tu alma y con toda tu mente.	37 ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך
38 Este es el mayor y el primer mandamiento.	38 זאת היא המצוה הגדולה והראשונה
39 El segundo es semejante a éste: Amarás a tu prójimo como a ti mismo.	39 והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך
40 De estos dos mandamientos penden toda la Ley y los Profetas».	40 בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים
41 Estando reunidos los fariseos, les propuso Jesús esta cuestión:	41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר
42 «¿Qué pensáis acerca del Cristo? ¿De quién es hijo?» Dícenle: «De David».	42 מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד
43 Díceles: «Pues ¿cómo David, movido por el Espíritu, le llama Señor, cuando dice:	43 ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו
44 Dijo el Señor a mi Señor: Siéntate a mi diestra hasta que ponga a tus enemigos debajo de tus pies?	44 נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך
45 Si, pues, David le llama Señor, ¿cómo puede ser hijo suyo?»	45 ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו
46 Nadie era capaz de contestarle nada; y desde ese día ninguno se atrevió ya a hacerle más preguntas.	46 ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו