Psalmen 49

EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 [Für den Chormeister. Ein Psalm der Korachiter.]	1 לַמְנַצֵּחַ ׀ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמֹור
2 Hört dies an, ihr Völker alle, vernehmt es, alle Bewohner der Erde,	2 שִׁמְעוּ־זֹאת כָּל־הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל־יֹשְׁבֵי חָלֶד
3 ihr Leute aus dem Volk und vom Adel, Reiche und Arme zusammen!	3 גַּם־בְּנֵי אָדָם גַּם־בְּנֵי־אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיֹון
4 Mein Mund spreche weise Worte; was mein Herz ersinnt, sei voller Einsicht.	4 פִּי יְדַבֵּר חָכְמֹות וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנֹות
5 Ich wende mein Ohr einem Weisheitsspruch zu, ich enthülle mein Geheimnis beim Harfenspiel.	5 אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנֹּור חִידָתִי
6 Warum soll ich mich in bösen Tagen fürchten, wenn mich der Frevel tückischer Feinde umgibt?	6 לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי
7 Sie verlassen sich ganz auf ihren Besitz und rühmen sich ihres großen Reichtums.	7 הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ
8 Loskaufen kann doch keiner den andern noch an Gott für ihn ein Sühnegeld zahlen	8 אָח לֹא־פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא־יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרֹו
9 - für das Leben ist jeder Kaufpreis zu hoch, für immer muss man davon abstehn -,	9 וְיֵקַר פִּדְיֹון נַפְשָׁם וְחָדַל לְעֹולָם
10 damit er auf ewig weiterlebt und niemals das Grab schaut.	10 וִיחִי־עֹוד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת
11 Denn man sieht: Weise sterben; genauso gehen Tor und Narr zugrunde, sie müssen andern ihren Reichtum lassen.	11 כִּי יִרְאֶה ׀ חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם
12 Das Grab ist ihr Haus auf ewig, ist ihre Wohnung für immer, ob sie auch Länder nach ihren Namen benannten.	12 קִרְבָּם בָּתֵּימֹו ׀ לְעֹולָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמֹותָם עֲלֵי אֲדָמֹות
13 Der Mensch bleibt nicht in seiner Pracht; er gleicht dem Vieh, das verstummt.	13 וְאָדָם בִּיקָר בַּל־יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמֹות נִדְמוּ
14 So geht es denen, die auf sich selbst vertrauen, und so ist das Ende derer, die sich in großen Worten gefallen. [Sela]	14 זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמֹו וְאַחֲרֵיהֶם ׀ בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה
15 Der Tod führt sie auf seine Weide wie Schafe, sie stürzen hinab zur Unterwelt. Geradewegs sinken sie hinab in das Grab; ihre Gestalt zerfällt, die Unterwelt wird ihre Wohnstatt.	15 כַּצֹּאן ׀ לִשְׁאֹול שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים ׀ לַבֹּקֶר [וְצִירָם כ] (וְצוּרָם ק) לְבַלֹּות שְׁאֹול מִזְּבֻל לֹו
16 Doch Gott wird mich loskaufen aus dem Reich des Todes, ja, er nimmt mich auf. [Sela]	16 אַךְ־אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד־שְׁאֹול כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה
17 Lass dich nicht beirren, wenn einer reich wird und die Pracht seines Hauses sich mehrt;	17 אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבֹוד בֵּיתֹו
18 denn im Tod nimmt er das alles nicht mit, seine Pracht steigt nicht mit ihm hinab.	18 כִּי לֹא בְמֹותֹו יִקַּח הַכֹּל לֹא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבֹודֹו
19 Preist er sich im Leben auch glücklich und sagt zu sich: «Man lobt dich, weil du dir's wohl sein lässt»,	19 כִּי־נַפְשֹׁו בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיֹודֻךָ כִּי־תֵיטִיב לָךְ
20 so muss er doch zur Schar seiner Väter hinab, die das Licht nie mehr erblicken.	20 תָּבֹוא עַד־דֹּור אֲבֹותָיו עַד־נֵצַח לֹא יִרְאוּ־אֹור
21 Der Mensch in Pracht, doch ohne Einsicht, er gleicht dem Vieh, das verstummt.	21 אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמֹות נִדְמוּ
	22 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל־גֹּויִם יָדִי וְאֶל־עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל־כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה
	23 וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרֹותֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קֹוָי׃ ס
	24 הֲיֻקַּח מִגִּבֹּור מַלְקֹוחַ וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט
	25 כִּי־כֹה ׀ אָמַר יְהוָה גַּם־שְׁבִי גִבֹּור יֻקָּח וּמַלְקֹוחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אֹושִׁיעַ
	26 וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מֹונַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מֹושִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב׃ ס