Vangelo secondo Luca 15

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Erant autem appropinquan tes ei omnes publicani et pec catores, utaudirent illum.	1 וַיְהִי בִּקְרֹב אֵלָיו כָּל־הַמּוֹכְסִים וְהַחַטָּאִים לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ
2 Et murmurabant pharisaei et scribae dicentes: “ Hicpeccatores recipit et manducat cum illis ”.	2 וַיִּלּוֹנוּ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים לֵאמֹר הִנֵּה־זֶה מְקַבֵּל אֶת־הַחַטָּאִים וְאֹכֵל אִתָּם
3 Et ait ad illos parabolam istamdicens:	3 וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה לֵאמֹר
4 “ Quis ex vobis homo, qui habet centum oves et si perdiderit unam exillis, nonne dimittit nonaginta novem in deserto et vadit ad illam, quaeperierat, donec inveniat illam?	4 מִי זֶה הָאִישׁ מִכֶּם אֲשֶׁר־לוֹ מֵאָה כְבָשִׂים וְאָבַד לוֹ אֶחָד מֵהֶם וְלֹא יִטּוֹשׁ אֶת־הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בַּמִּדְבָּר וְהָלַךְ אַחֲרֵי הָאֹבֵד עַד כִּי־יִמְצָאֵהוּ
5 Et cum invenerit eam, imponit in umeros suosgaudens	5 וְהָיָה כְּמָצְאוֹ אֹתוֹ יְשִׂימֶנּוּ עַל־כְּתֵפָיו בְּשִׂמְחָה
6 et veniens domum convocat amicos et vicinos dicens illis: “Congratulaminimihi, quia inveni ovem meam, quae perierat”.	6 וּבָא אֶל־בֵּיתוֹ וְקָרָא לְאֹהֲבָיו וְלִשְׁכֵנָיו יַחַד לֵאמֹר שִׂמְחוּ אִתִּי כִּי מָצָאתִי אֶת־שֵׂיִי הָאֹבֵד
7 Dico vobis: Ita gaudium erit incaelo super uno peccatore paenitentiam agente quam super nonaginta novem iustis,qui non indigent paenitentia.	7 אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־כֵן תִּהְיֶה שִׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם עַל־חוֹטֵא אֶחָד הַשָּׁב יוֹתֵר מֵעַל־תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה צַדִּיקִים אֲשֶׁר לֹא־יִצְטָרְכוּ לִתְשׁוּבָה
8 Aut quae mulier habens drachmas decem, si perdiderit drachmam unam, nonneaccendit lucernam et everrit domum et quaerit diligenter, donec inveniat?	8 אוֹ מִי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־לָהּ עֲשָׂרָה דַרְכְּמוֹנִים וְאָבַד לָהּ דַּרְכְּמוֹן אֶחָד וְלֹא־תַדְלִיק נֵר וּתְטַאטֵא אֶת־הַבַּיִת וּתְחַפֵּשׂ הֵיטֵב עַד כִּי־תִמְצָאֵהוּ
9 Etcum invenerit, convocat amicas et vicinas dicens: “Congratulamini mihi, quiainveni drachmam, quam perdideram”.	9 וְהָיָה כְּמָצְאָהּ אוֹתוֹ תִּקְרָא לְרֵעוֹתֶיהָ וְלִשְׁכֵנוֹתֶיהָ לֵאמֹר שְׂמַחְנָה אִתִּי כִּי מָצָאתִי אֵת הַדַּרְכְּמוֹן אֲשֶׁר אָבַד לִי
10 Ita dico vobis: Gaudium fit coramangelis Dei super uno peccatore paenitentiam agente ”.	10 כֵּן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם תִּהְיֶה שִׂמְחָה לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עַל־חוֹטֵא אֶחָד אֲשֶׁר־שָׁב מֵחֶטְאוֹ
11 Ait autem: “ Homo quidam habebat duos filios.	11 וַיֹּאמַר אִישׁ אֶחָד הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים
12 Et dixit adulescentior exillis patri: “Pater, da mihi portionem substantiae, quae me contingit”. Etdivisit illis substantiam.	12 וַיֹּאמֶר הַצָּעִיר אֶל־אָבִיו אָבִי תְּנָה־לִּי אֶת־חֵלֶק הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר יִפֹּל לִי וַיְחַלֵּק לָהֶם אֶת־הַנַּחֲלָה
13 Et non post multos dies, congregatis omnibus,adulescentior filius peregre profectus est in regionem longinquam et ibidissipavit substantiam suam vivendo luxuriose.	13 וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיֶּאֱסֹף הַבֵּן הַצָּעִיר אֶת־הַכֹּל וַיֵּלֶךְ אֶל־אֶרֶץ רְחוֹקָה וְשָׁם פִּזַּר אֶת־רְכֻשׁוֹ וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ סוֹבְאִים וְזוֹלְלִים
14 Et postquam omniaconsummasset, facta est fames valida in regione illa, et ipse coepit egere.	14 וְאַחֲרֵי כַלּוֹתוֹ אֶת־הַכֹּל הָיָה רָעָב חָזָק בָּאָרֶץ הַהִיא וַיָּחֶל לִהְיוֹת חֲסַר־לָחֶם
15 Et abiit et adhaesit uni civium regionis illius, et misit illum in villam suam,ut pasceret porcos;	15 וַיֵּלֶךְ וַיִּדְבַּק בְּאֶחָד מִבְּנֵי הַמְּדִינָה בָּאָרֶץ הַהִיא וַיִּשְׁלַח אוֹתוֹ אֶל־שְׂדוֹתָיו לִרְעוֹת חֲזִירִים
16 et cupiebat saturari de siliquis, quas porci manducabant,et nemo illi dabat.	16 וַיִּתְאַו לְמַלֵּא אֶת־בִּטְנוֹ בַּחֲרוּבִים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ הַחֲזִירִים וְאֵין נוֹתֵן לוֹ
17 In se autem reversus dixit: “Quanti mercennarii patrismei abundant panibus, ego autem hic fame pereo.	17 וַיָּשֶׁב אֶל־לִבּוֹ וַיֹּאמַר מָה־רַבּוּ שְׂכִירֵי אָבִי וְיֵשׁ לָהֶם לֶחֶם לָשׂבַע וַאֲנִי אֹבֵד בָּרָעָב
18 Surgam et ibo ad patrem meumet dicam illi: Pater, peccavi in caelum et coram te	18 אָקוּמָה־נָּא וְאֵלְכָה אֶל־אָבִי וְאֹמַר אֵלָיו אָבִי חָטָאתִי לַשָּׁמַיִם וּלְפָנֶיךָ
19 et iam non sum dignusvocari filius tuus; fac me sicut unum de mercennariis tuis”.	19 וּנְקַלֹּתִי מֵהִקָּרֵא עוֹד בְּנֶךָ שִׂימֵנִי כְּאַחַד שְׂכִירֶיךָ
20 Et surgensvenit ad patrem suum. Cum autem adhuc longe esset, vidit illum pater ipsius et misericordia motus estet accurrens cecidit supra collum eius et osculatus est illum.	20 וַיָּקָם וַיָּבֹא אֶל־אָבִיו עוֹדֶנּוּ מֵרָחוֹק וְאָבִיו רָאָהוּ וַיֶּהֱמוּ מֵעָיו וַיָּרָץ וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָיו וַיִּשָּׁקֵהוּ
21 Dixitque eifilius: “Pater, peccavi in caelum et coram te; iam non sum dignus vocarifilius tuus”.	21 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַבֵּן אָבִי חָטָאתִי לַשָּׁמַיִם וּלְפָנֶיךָ וַאֲנִי נְקַלֹּתִי מֵהִקָּרֵא עוֹד בְּנֶךָ
22 Dixit autem pater ad servos suos: “Cito proferte stolamprimam et induite illum et date anulum in manum eius et calceamenta in pedes	22 וַיֹּאמֶר הָאָב אֶל־עֲבָדָיו הוֹצִיאוּ אֶת־הַשִּׂמְלָה הַטּוֹבָה מִכֻּלָּן וְהַלְבִּישֻׁהוּ וּתְנוּ טַבַּעַת עַל־יָדוֹ וּנְעָלִים בְּרַגְלָיו
23 et adducite vitulum saginatum, occidite et manducemus et epulemur,	23 וְהָבִיאוּ אֶת־עֵגֶל הַמַּרְבֵּק וְטִבְחוּ אֹתוֹ וְנֹאכְלָה וְנִשְׂמָח
24 quia hicfilius meus mortuus erat et revixit, perierat et inventus est”. Et coeperuntepulari.	24 כִּי זֶה־בְּנִי הָיָה מֵת וַיֶּחִי וְאוֹבֵד הָיָה וַיִּמָּצֵא וַיָּחֵלּוּ לִשְׂמֹחַ
25 Erat autem filius eius senior in agro et, cum veniret et appropinquaretdomui, audivit symphoniam et choros	25 וּבְנוֹ הַגָּדוֹל הָיָה בַשָּׂדֶה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא וַיִּקְרַב אֶל־הַבַּיִת וַיִּשְׁמַע קוֹל זִמְרָה וּמְחֹלוֹת
26 et vocavit unum de servis et interrogavitquae haec essent.	26 וַיִּקְרָא אֶל־אַחַד הַנְּעָרִים וַיִּשְׁאַל מַה־זֹּאת
27 Isque dixit illi: “Frater tuus venit, et occidit patertuus vitulum saginatum, quia salvum illum recepit”.	27 וַיֹּאמֶר אֵלָיו כִּי־בָא אָחִיךָ וַיִּטְבַּח אָבִיךָ אֶת־עֵגֶל הַמַּרְבֵּק עַל־אֲשֶׁר הוּשַׁב־לוֹ שָׁלֵם
28 Indignatus est autem etnolebat introire. Pater ergo illius egressus coepit rogare illum.	28 וַיִּחַר לוֹ וְלֹא אָבָה לָבוֹא הַבָּיְתָה וַיֵּצֵא אָבִיו וַיְדַבֵּר עַל־לִבּוֹ
29 At illerespondens dixit patri suo: “Ecce tot annis servio tibi et numquam mandatumtuum praeterii, et numquam dedisti mihi haedum, ut cum amicis meis epularer;	29 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל־אָבִיו הִנֵּה זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אֲנִי עֹבֵד אֹתְךָ וּמִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי אֶת־מִצְוָתֶךָ וּמִיָּמַי לֹא־נָתַתָּ לִּי גְּדִי לְמַעַן אָשִׂישׂ עִם־רֵעָי
30 sed postquam filius tuus hic, qui devoravit substantiam tuam cum meretricibus,venit, occidisti illi vitulum saginatum”.	30 וַיָּבֹא בִּנְךָ זֶה אֲשֶׁר בִּלַּע אֶת־נַחֲלָתְךָ עִם־הַזֹּנוֹת וַתִּזְבַּח־לוֹ אֶת־עֵגֶל הַמַּרְבֵּק
31 At ipse dixit illi: “Fili, tu semper mecum es, et omnia mea tua sunt;	31 וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי אַתָּה תָּמִיד עִמָּדִי וְכֹל אֲשֶׁר־לִי לְךָ הוּא
32 epulari autem et gaudere oportebat, quia frater tuus hic mortuus erat etrevixit, perierat et inventus est” ”.	32 אֲבָל נָכוֹן לָשֹוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ כִּי אָחִיךָ זֶה הָיָה מֵת וַיֶּחִי וְאֹבֵד הָיָה וַיִּמָּצֵא