Vangelo secondo Marco 6

BIBBIA CEI 2008	MODERN HEBREW BIBLE
1 Partì di là e venne nella sua patria e i suoi discepoli lo seguirono.	1 ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו
2 Giunto il sabato, si mise a insegnare nella sinagoga. E molti, ascoltando, rimanevano stupiti e dicevano: «Da dove gli vengono queste cose? E che sapienza è quella che gli è stata data? E i prodigi come quelli compiuti dalle sue mani?	2 וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו
3 Non è costui il falegname, il figlio di Maria, il fratello di Giacomo, di Ioses, di Giuda e di Simone? E le sue sorelle, non stanno qui da noi?». Ed era per loro motivo di scandalo.	3 הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול
4 Ma Gesù disse loro: «Un profeta non è disprezzato se non nella sua patria, tra i suoi parenti e in casa sua».	4 ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו
5 E lì non poteva compiere nessun prodigio, ma solo impose le mani a pochi malati e li guarì.	5 ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם
6 E si meravigliava della loro incredulità. Gesù percorreva i villaggi d’intorno, insegnando.	6 ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד
7 Chiamò a sé i Dodici e prese a mandarli a due a due e dava loro potere sugli spiriti impuri.	7 ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה
8 E ordinò loro di non prendere per il viaggio nient’altro che un bastone: né pane, né sacca, né denaro nella cintura;	8 ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה
9 ma di calzare sandali e di non portare due tuniche.	9 רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו
10 E diceva loro: «Dovunque entriate in una casa, rimanetevi finché non sarete partiti di lì.	10 ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם
11 Se in qualche luogo non vi accogliessero e non vi ascoltassero, andatevene e scuotete la polvere sotto i vostri piedi come testimonianza per loro».	11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא
12 Ed essi, partiti, proclamarono che la gente si convertisse,	12 ויצאו ויקראו לשוב בתשובה
13 scacciavano molti demòni, ungevano con olio molti infermi e li guarivano.	13 ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום
14 Il re Erode sentì parlare di Gesù, perché il suo nome era diventato famoso. Si diceva: «Giovanni il Battista è risorto dai morti e per questo ha il potere di fare prodigi».	14 וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות
15 Altri invece dicevano: «È Elia». Altri ancora dicevano: «È un profeta, come uno dei profeti».	15 ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים
16 Ma Erode, al sentirne parlare, diceva: «Quel Giovanni che io ho fatto decapitare, è risorto!».	16 וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים
17 Proprio Erode, infatti, aveva mandato ad arrestare Giovanni e lo aveva messo in prigione a causa di Erodìade, moglie di suo fratello Filippo, perché l’aveva sposata.	17 כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה
18 Giovanni infatti diceva a Erode: «Non ti è lecito tenere con te la moglie di tuo fratello».	18 יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך
19 Per questo Erodìade lo odiava e voleva farlo uccidere, ma non poteva,	19 ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה
20 perché Erode temeva Giovanni, sapendolo uomo giusto e santo, e vigilava su di lui; nell’ascoltarlo restava molto perplesso, tuttavia lo ascoltava volentieri.	20 כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו
21 Venne però il giorno propizio, quando Erode, per il suo compleanno, fece un banchetto per i più alti funzionari della sua corte, gli ufficiali dell’esercito e i notabili della Galilea.	21 ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל
22 Entrata la figlia della stessa Erodìade, danzò e piacque a Erode e ai commensali. Allora il re disse alla fanciulla: «Chiedimi quello che vuoi e io te lo darò».	22 ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך
23 E le giurò più volte: «Qualsiasi cosa mi chiederai, te la darò, fosse anche la metà del mio regno».	23 וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי
24 Ella uscì e disse alla madre: «Che cosa devo chiedere?». Quella rispose: «La testa di Giovanni il Battista».	24 ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל
25 E subito, entrata di corsa dal re, fece la richiesta, dicendo: «Voglio che tu mi dia adesso, su un vassoio, la testa di Giovanni il Battista».	25 ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל
26 Il re, fattosi molto triste, a motivo del giuramento e dei commensali non volle opporle un rifiuto.	26 ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה
27 E subito il re mandò una guardia e ordinò che gli fosse portata la testa di Giovanni. La guardia andò, lo decapitò in prigione	27 ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו
28 e ne portò la testa su un vassoio, la diede alla fanciulla e la fanciulla la diede a sua madre.	28 וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה
29 I discepoli di Giovanni, saputo il fatto, vennero, ne presero il cadavere e lo posero in un sepolcro.	29 וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר
30 Gli apostoli si riunirono attorno a Gesù e gli riferirono tutto quello che avevano fatto e quello che avevano insegnato.	30 ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו
31 Ed egli disse loro: «Venite in disparte, voi soli, in un luogo deserto, e riposatevi un po’». Erano infatti molti quelli che andavano e venivano e non avevano neanche il tempo di mangiare.	31 ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול
32 Allora andarono con la barca verso un luogo deserto, in disparte.	32 וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד
33 Molti però li videro partire e capirono, e da tutte le città accorsero là a piedi e li precedettero.	33 וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו
34 Sceso dalla barca, egli vide una grande folla, ebbe compassione di loro, perché erano come pecore che non hanno pastore, e si mise a insegnare loro molte cose.	34 ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה
35 Essendosi ormai fatto tardi, gli si avvicinarono i suoi discepoli dicendo: «Il luogo è deserto ed è ormai tardi;	35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד
36 congedali, in modo che, andando per le campagne e i villaggi dei dintorni, possano comprarsi da mangiare».	36 שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל
37 Ma egli rispose loro: «Voi stessi date loro da mangiare». Gli dissero: «Dobbiamo andare a comprare duecento denari di pane e dare loro da mangiare?».	37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה
38 Ma egli disse loro: «Quanti pani avete? Andate a vedere». Si informarono e dissero: «Cinque, e due pesci».	38 ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים
39 E ordinò loro di farli sedere tutti, a gruppi, sull’erba verde.	39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא
40 E sedettero, a gruppi di cento e di cinquanta.	40 וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים
41 Prese i cinque pani e i due pesci, alzò gli occhi al cielo, recitò la benedizione, spezzò i pani e li dava ai suoi discepoli perché li distribuissero a loro; e divise i due pesci fra tutti.	41 ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם
42 Tutti mangiarono a sazietà,	42 ויאכלו כלם וישבעו
43 e dei pezzi di pane portarono via dodici ceste piene e quanto restava dei pesci.	43 וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים
44 Quelli che avevano mangiato i pani erano cinquemila uomini.	44 והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש
45 E subito costrinse i suoi discepoli a salire sulla barca e a precederlo sull’altra riva, a Betsàida, finché non avesse congedato la folla.	45 ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם
46 Quando li ebbe congedati, andò sul monte a pregare.	46 ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל
47 Venuta la sera, la barca era in mezzo al mare ed egli, da solo, a terra.	47 ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה
48 Vedendoli però affaticati nel remare, perché avevano il vento contrario, sul finire della notte egli andò verso di loro, camminando sul mare, e voleva oltrepassarli.	48 וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם
49 Essi, vedendolo camminare sul mare, pensarono: «È un fantasma!», e si misero a gridare,	49 והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו
50 perché tutti lo avevano visto e ne erano rimasti sconvolti. Ma egli subito parlò loro e disse: «Coraggio, sono io, non abbiate paura!».	50 כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו
51 E salì sulla barca con loro e il vento cessò. E dentro di sé erano fortemente meravigliati,	51 וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו
52 perché non avevano compreso il fatto dei pani: il loro cuore era indurito.	52 כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם
53 Compiuta la traversata fino a terra, giunsero a Gennèsaret e approdarono.	53 ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה
54 Scesi dalla barca, la gente subito lo riconobbe	54 ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו
55 e, accorrendo da tutta quella regione, cominciarono a portargli sulle barelle i malati, dovunque udivano che egli si trovasse.	55 וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא
56 E là dove giungeva, in villaggi o città o campagne, deponevano i malati nelle piazze e lo supplicavano di poter toccare almeno il lembo del suo mantello; e quanti lo toccavano venivano salvati.	56 ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו