Ijob 20

EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL	MODERN HEBREW BIBLE
1 Da antwortete Zofar von Naama und sprach:	1 ויען צפר הנעמתי ויאמר
2 Darum drängt mich meine Erregung zur Antwort und deswegen stürmt es in mir.	2 לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי
3 Schmähende Rüge muss ich hören, doch der Geist meiner Einsicht lässt mich entgegnen.	3 מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני
4 Weißt du das nicht von Urzeit her, seit Gott Menschen auf die Erde gesetzt hat:	4 הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ
5 dass kurz nur währt der Frevler Jubel, einen Augenblick nur des Ruchlosen Freude?	5 כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע
6 Steigt auch sein Übermut zum Himmel und rührt sein Kopf bis ans Gewölk,	6 אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע
7 wie sein Kot vergeht er doch für immer; die ihn gesehen haben, werden fragen: Wo ist er?	7 כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו
8 Wie ein Traum verfliegt er und ist nicht mehr zu finden, wird weggescheucht wie ein Gesicht der Nacht.	8 כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה
9 Das Auge, das ihn sah, erblickt ihn nicht wieder, seine Stätte schaut ihn nie mehr.	9 עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו
10 Seine Söhne müssen bei Armen betteln, ihre Hände geben seine Habe zurück.	10 בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו
11 Strotzen von Jugendkraft auch seine Glieder, sie betten sich doch mit ihm in den Staub.	11 עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב
12 Schmeckt süß das Böse in seinem Mund, birgt er es unter seiner Zunge,	12 אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו
13 spart er es auf und will nicht von ihm lassen, hält er es auch tief in seinem Gaumen fest,	13 יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו
14 in seinem Innern verwandelt sich die Speise, sie wird in seinem Leib ihm zu Natterngift.	14 לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו
15 Das Gut, das er verschlungen hat, speit er aus; aus seinem Leib treibt Gott es heraus.	15 חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל
16 Das Gift von Nattern saugt er ein, es tötet ihn der Viper Zunge.	16 ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה
17 Nicht darf er Bäche von Öl schauen, nicht Flüsse, die von Milch und Honig fließen.	17 אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה
18 Zurückgeben muss er seinen Gewinn, genießen darf er ihn nicht, darf sich nicht freuen am ertauschten Gut.	18 משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס
19 Denn Arme schlug er nieder, ließ sie liegen, raubte das Haus, das er nicht gebaut.	19 כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו
20 Denn kein Genug kennt er in seinem Bauch, drum entkommt er nicht mit seinen Schätzen.	20 כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט
21 Nichts entgeht seinem Fraß, darum hält sein Glück auch nicht stand.	21 אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו
22 Trotz vollen Überflusses kommt er in Not, die ganze Wucht des Elends fällt ihn an.	22 במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו
23 Und so geschieht es: Um des Frevlers Bauch zu füllen, lässt Gott auf ihn die Gluten seines Zornes los, lässt auf ihn regnen seine Schläge.	23 יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו
24 Flieht er vor dem Eisenpanzer, durchbohrt ihn der Bogen aus Bronze.	24 יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה
25 In den Rücken fährt ihm Gottes Geschoss, ein Blitz in seine Galle. Schrecken gehen über ihn hin.	25 שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים
26 Nur finsteres Unheil ist für ihn aufbewahrt, Feuer, von niemand entfacht, verzehrt ihn, frisst noch den letzten Mann in seinem Zelt.	26 כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו
27 Der Himmel enthüllt seine Schuld, die Erde bäumt sich gegen ihn auf.	27 יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו
28 Die Flut wälzt sein Haus hinweg, Wasserströme am Tag seines Zorns.	28 יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו
29 Das ist des Frevlers Anteil von Gott, das Erbe, das Gott ihm zuspricht.	29 זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל