Isaia 42

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Ecce servus meus, suscipiam eum; electus meus, complacet sibi in illo anima mea; dedi spiritum meum super eum, iudicium gentibus proferet.	1 הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ־בֹּו בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגֹּויִם יֹוצִיא
2 Non clamabit neque vociferabitur, nec audietur vox eius foris.	2 לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא־יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קֹולֹו
3 Calamum quassatum non conteret et linum fumigans non exstinguet; in veritatem proferet iudicium.	3 קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבֹּור וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יֹוצִיא מִשְׁפָּט
4 Non languebit nec frangetur, donec ponat in terra iudicium; et legem eius insulae exspectant.	4 לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד־יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתֹורָתֹו אִיִּים יְיַחֵילוּ׃ פ
5 Haec dicit Dominus Deus, creans caelos et extendens eos, firmans terram et quae germinant ex ea, dans flatum populo, qui est super eam, et spiritum calcantibus eam:	5 כֹּה־אָמַר הָאֵל ׀ יְהוָה בֹּורֵא הַשָּׁמַיִם וְנֹוטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ
6 “ Ego, Dominus, vocavi te in iustitia et apprehendi manum tuam; et formavi te et dedi te in foedus populi, in lucem gentium,	6 אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאֹור גֹּויִם
7 ut aperires oculos caecorum et educeres de conclusione vinctum, de domo carceris sedentes in tenebris.	7 לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרֹות לְהֹוצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ
8 Ego Dominus: hoc est nomen meum; et gloriam meam alteri non dabo et laudem meam sculptilibus.	8 אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבֹודִי לְאַחֵר לֹא־אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים
9 Quae prima fuerunt, ecce venerunt; nova quoque ego annuntio: antequam oriantur, audita vobis faciam ”.	9 הָרִאשֹׁנֹות הִנֵּה־בָאוּ וַחֲדָשֹׁות אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם׃ פ
10 Cantate Domino canticum novum, laus eius ab extremis terrae; qui descenditis in mare, et plenitudo eius, insulae et habitatores earum.	10 שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתֹו מִקְצֵה הָאָרֶץ יֹורְדֵי הַיָּם וּמְלֹאֹו אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם
11 Exsultent desertum et civitates eius, vici, quos habitat Cedar. Iubilent habitatores Petrae, de vertice montium clament.	11 יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ
12 Ponant Domino gloriam et laudem eius in insulis nuntient.	12 יָשִׂימוּ לַיהוָה כָּבֹוד וּתְהִלָּתֹו בָּאִיִּים יַגִּידוּ
13 Dominus sicut fortis egredietur, sicut vir proeliator suscitabit zelum; vociferabitur et conclamabit, super inimicos suos praevalebit.	13 יְהוָה כַּגִּבֹּור יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמֹות יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף־יַצְרִיחַ עַל־אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃ ס
14 “ Tacui semper, silui, patiens fui; sicut parturiens ululabo, gemam et fremam simul.	14 הֶחֱשֵׁיתִי מֵעֹולָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיֹּולֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד
15 Desertos faciam montes et colles et omne gramen eorum exsiccabo; et ponam flumina in insulas et stagna arefaciam.	15 אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעֹות וְכָל־עֶשְׂבָּם אֹובִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרֹות לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אֹובִישׁ
16 Et ducam caecos in viam, quam nesciunt, et in semitis, quas ignoraverunt, ambulare eos faciam; ponam tenebras coram eis in lucem et prava in recta. Haec verba faciam eis et non dereliquam eos ”.	16 וְהֹולַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבֹות לֹא־יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאֹור וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישֹׁור אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים
17 Conversi sunt retrorsum; confundantur confusione, qui confidunt in sculptili, qui dicunt conflatili: “ Vos dii nostri ”.	17 נָסֹגוּ אָחֹור יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ׃ ס
18 Surdi, audite; et caeci, intuemini ad videndum.	18 הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאֹות
19 Quis caecus sicut servus meus, et surdus sicut nuntius, quem ego mittam? Quis caecus sicut qui restitutus est? Et quis caecus sicut servus Domini?	19 מִי עִוֵּר כִּי אִם־עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה
20 Multa vidisti, sed non servas; aures aperuisti, sed non audis.	20 [רָאִיתָ כ] (רָאֹות ק) רַבֹּות וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקֹוחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע
21 Dominus voluit propter iustitiam suam magnificare legem et extollere.	21 יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקֹו יַגְדִּיל תֹּורָה וְיַאְדִּיר
22 Ipse autem populus direptus et vastatus; in foveis conclusi omnes, et in domibus carcerum absconditi sunt. Facti sunt in rapinam, nec est qui eruat; in direptionem, nec est qui dicat: “ Redde! ”.	22 וְהוּא עַם־בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין־אֹמֵר הָשַׁב
23 Quis est in vobis, qui audiat hoc, attendat et auscultet futura?	23 מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחֹור
24 Quis dedit in direptionem Iacob et Israel vastantibus? Nonne Dominus ipse, cui peccavimus? Et noluerunt in viis eius ambulare et non audierunt legem eius.	24 מִי־נָתַן [לִמְשֹׁוסֶה כ] (לִמְשִׁסָּה ק) יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלֹוא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לֹו וְלֹא־אָבוּ בִדְרָכָיו הָלֹוךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתֹורָתֹו
25 Et effudit super eum indignationem furoris sui et forte bellum. Et combussit eum in circuitu, et non cognovit; et succendit eum, et non intellexit.	25 וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפֹּו וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר־בֹּו וְלֹא־יָשִׂים עַל־לֵב׃ פ