| 1 Disse David: «È rimasto ancora qualcuno della casa di Saul? Avrei intenzione di usargli benevolenza a causa di Gionata ». | 1 ויאמר דוד הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן |
| 2 C'era della‘casa di. Saul un servitore chiamato Ziba. Fu convocato da David e il re gli disse: « Tu sei Ziba?», Quegli rispose: « Sono tuo servitore». | 2 ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו לו אל דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך |
| 3 Disse il re: « Rimane ancora qualcuno della casa di Saul? Avrei intenzione di usare con lui la misericordia di Dio». Ziba rispose: « C'è ancora un figlio di Gionata, difettoso ai piedi ». | 3 ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים |
| 4 Gli chiese il re: « Dov’è? ». Rispose Ziba al re: « Ecco, sta in casa di Machir figlio di Ammiel da Lodebar». | 4 ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר |
| 5 Allora il re David lo mandò a prendere dalla casa di Machir figlio di Ammiel da Lodebar. | 5 וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלו דבר |
| 6 Come giunse presso David, Mefibaal figlio di Gionata, figlio di Saul, si gettò faccia a terra per adorarlo. David disse: « Mefibaal! ». Egli rispose: « Ecco il tuo servitore ». | 6 ויבא מפיבשת בן יהונתן בן שאול אל דוד ויפל על פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך |
| 7 Gli disse David: « Non temere, poichè intendo essere benevolo con te a causa di Gionata tuo padre. Ti rendo tutti i campi di Saul tuo padre; tu poi prenderai cibo alla mia mensa per sempre ». | 7 ויאמר לו דוד אל תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את כל שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על שלחני תמיד |
| 8 Mefibaal si prostrò a lui e disse: « Che è mai il tuo servitore perchè tu abbia a volgere la faccia verso un cane morto qual io sono? ». | 8 וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני |
| 9 Ma il re chiamò Ziba, servitore di Saul, e gli disse: « Tutto ciò che fu di Saul e dell’intera sua casa io lo do al figlio del tuo signore. | 9 ויקרא המלך אל ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל ביתו נתתי לבן אדניך |
| 10 Tu, i tuoi figli, i tuoi schiavi lavorerete la terra per lui; con i proventi la casa del tuo signore avrà di che mangiare; Mefibaal invece, figlio del tuo signore, prenderà cibo per sempre alla mia tavola ». | 10 ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן אדניך יאכל תמיד לחם על שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים |
| 11 Ziba aveva quindici figli e venti schiavi: rispose dunque Ziba al re: « Il tuo servitore agirà secondo tutto ciò che il mio signore re ha ordinato al suo servitore ». In tal modo Mefibaal mangiò alla tavola di lui come uno dei figli del re. | 11 ויאמר ציבא אל המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על שלחני כאחד מבני המלך |
| 12 Mefibaal aveva un figlio piccolo chiamato Micha. Tutti coloro che abitavano in casa di Ziba lavoravano la terra per Mefibaal. | 12 ולמפיבשת בן קטן ושמו מיכא וכל מושב בית ציבא עבדים למפיבשת |
| 13 Mefibaal poi abitava in Gerusalemme perchè egli mangiava sempre alla tavola del re, sebbene fosse storpio di ambedue i piedi. | 13 ומפיבשת ישב בירושלם כי על שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו |
