Psalmen 40

EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL	MODERN HEBREW BIBLE
1 [Für den Chormeister. Ein Psalm Davids.]	1 למנצח לדוד מזמור קוה קויתי יהוה ויט אלי וישמע שועתי
2 Ich hoffte, ja ich hoffte auf den Herrn. Da neigte er sich mir zu und hörte mein Schreien.	2 ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי
3 Er zog mich herauf aus der Grube des Grauens, aus Schlamm und Morast. Er stellte meine Füße auf den Fels, machte fest meine Schritte.	3 ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו יראו רבים וייראו ויבטחו ביהוה
4 Er legte mir ein neues Lied in den Mund, einen Lobgesang auf ihn, unsern Gott. Viele werden es sehen, sich in Ehrfurcht neigen und auf den Herrn vertrauen.	4 אשרי הגבר אשר שם יהוה מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב
5 Wohl dem Mann, der auf den Herrn sein Vertrauen setzt, sich nicht zu den Stolzen hält noch zu treulosen Lügnern.	5 רבות עשית אתה יהוה אלהי נפלאתיך ומחשבתיך אלינו אין ערך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר
6 Zahlreich sind die Wunder, die du getan hast, und deine Pläne mit uns; Herr, mein Gott, nichts kommt dir gleich. Wollte ich von ihnen künden und reden, es wären mehr, als man zählen kann.	6 זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת
7 An Schlacht- und Speiseopfern hast du kein Gefallen, Brand- und Sündopfer forderst du nicht. Doch das Gehör hast du mir eingepflanzt;	7 אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי
8 darum sage ich: Ja, ich komme. In dieser Schriftrolle steht, was an mir geschehen ist.	8 לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי
9 Deinen Willen zu tun, mein Gott, macht mir Freude, deine Weisung trag ich im Herzen.	9 בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא יהוה אתה ידעת
10 Gerechtigkeit verkünde ich in großer Gemeinde, meine Lippen verschließe ich nicht; Herr, du weißt es.	10 צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב
11 Deine Gerechtigkeit verberge ich nicht im Herzen, ich spreche von deiner Treue und Hilfe, ich schweige nicht über deine Huld und Wahrheit vor der großen Gemeinde.	11 אתה יהוה לא תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני
12 Du, Herr, verschließ mir nicht dein Erbarmen, deine Huld und Wahrheit mögen mich immer behüten!	12 כי אפפו עלי רעות עד אין מספר השיגוני עונתי ולא יכלתי לראות עצמו משערות ראשי ולבי עזבני
13 Denn Leiden ohne Zahl umfangen mich, meine Sünden holen mich ein, ich vermag nicht mehr aufzusehn. Zahlreicher sind sie als die Haare auf meinem Kopf, der Mut hat mich ganz verlassen.	13 רצה יהוה להצילני יהוה לעזרתי חושה
14 Gewähre mir die Gunst, Herr, und reiß mich heraus; Herr, eile mir zu Hilfe!	14 יבשו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לספותה יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי
15 In Schmach und Schande sollen alle fallen, die mir nach dem Leben trachten. Zurückweichen sollen sie und vor Scham erröten, die sich über mein Unglück freuen.	15 ישמו על עקב בשתם האמרים לי האח האח
16 Vor Schande sollen alle schaudern, die zu mir sagen: «Dir geschieht recht.»	16 ישישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו תמיד יגדל יהוה אהבי תשועתך
17 Alle, die dich suchen, frohlocken; sie mögen sich freuen in dir. Die dein Heil lieben, sollen immer sagen: Groß ist Gott, der Herr.	17 ואני עני ואביון אדני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל תאחר
18 Ich bin arm und gebeugt; der Herr aber sorgt für mich. Meine Hilfe und mein Retter bist du. Mein Gott, säume doch nicht!