Lucas 18

BIBLIA	MODERN HEBREW BIBLE
1 Les decía una parábola para inculcarles que era preciso orar siempre sin desfallecer.	1 וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות
2 «Había un juez en una ciudad, que ni temía a Dios ni respetaba a los hombres.	2 ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם
3 Había en aquella ciudad una viuda que, acudiendo a él, le dijo: “¡Hazme justicia contra mi adversario!”	3 ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי
4 Durante mucho tiempo no quiso, pero después se dijo a sí mismo: “Aunque no temo a Dios ni respeto a los hombres,	4 וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים
5 como esta viuda me causa molestias, le voy a hacer justicia para que no venga continuamente a importunarme.”»	5 אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים
6 Dijo, pues, el Señor: «Oíd lo que dice el juez injusto;	6 ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה
7 y Dios, ¿no hará justicia a sus elegidos, que están clamando a él día y noche, y les hace esperar?	7 והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם
8 Os digo que les hará justicia pronto. Pero, cuando el Hijo del hombre venga, ¿encontrará la fe sobre la tierra?»	8 אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ
9 Dijo también a algunos que se tenían por justos y despreciaban a los demás, esta parábola:	9 ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר
10 «Dos hombres subieron al templo a orar; uno fariseo, otro publicano.	10 שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס
11 El fariseo, de pie, oraba en su interior de esta manera: “¡Oh Dios! Te doy gracias porque no soy como los demás hombres, rapaces, injustos, adúlteros, ni tampoco como este publicano.	11 ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה
12 Ayuno dos veces por semana, doy el diezmo de todas mis ganancias.”	12 אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני
13 En cambio el publicano, manteniéndose a distancia, no se atrevía ni a alzar los ojos al cielo, sino que se golpeaba el pecho, diciendo: “¡Oh Dios! ¡Ten compasión de mí, que soy pecador!”	13 והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא
14 Os digo que éste bajó a su casa justificado y aquél no. Porque todo el que se ensalce, será humillado; y el que se humille, será ensalzado».	14 אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם
15 Le presentaban también los niños pequeños para que los tocara, y al verlo los discípulos, les reñían.	15 ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם
16 Mas Jesús llamó a los niños, diciendo: «Dejad que los niños vengan a mí y no se lo impidáis; porque de los que son como éstos es el Reino de Dios.	16 ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים
17 Yo os aseguro: el que no reciba el Reino de Dios como niño, no entrará en él».	17 אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה
18 Uno de los principales le preguntó: «Maestro bueno, ¿qué he de hacer para tener en herencia vida eterna?»	18 וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים
19 Le dijo Jesús: «¿Por qué me llamas bueno? Nadie es bueno sino sólo Dios.	19 ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים
20 Ya sabes los mandamientos: No cometas adulterio, no mates, no robes, no levantes falso testimonio, honra a tu padre y a tu madre».	20 את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך
21 El dijo: «Todo eso lo he guardado desde mi juventud».	21 ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי
22 Oyendo esto Jesús, le dijo: «Aún te falta una cosa. Todo cuanto tienes véndelo y repártelo entre los pobres, y tendrás un tesoro en los cielos; luego, ven y sígueme».	22 וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי
23 Al oír esto, se puso muy triste, porque era muy rico.	23 ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו
24 Viéndole Jesús, dijo: «¡Qué difícil es que los que tienen riquezas entren en el Reino de Dios!	24 וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים
25 Es más fácil que un camello entre por el ojo de una aguja, que el que un rico entre en el Reino de Dios».	25 כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים
26 Los que lo oyeron, dijeron: «¿Y quién se podrá salvar?»	26 ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע
27 Respondió: «Lo imposible para los hombres, es posible para Dios».	27 ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים
28 Dijo entonces Pedro: «Ya lo ves, nosotros hemos dejado nuestras cosas y te hemos seguido».	28 ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך
29 El les dijo: «Yo os aseguro que nadie que haya dejado casa, mujer, hermanos, padres o hijos por el Reino de Dios,	29 ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים
30 quedará sin recibir mucho más al presente y, en el mundo venidero, vida eterna».	30 ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים
31 Tomando consigo a los Doce, les dijo: «Mirad que subimos a Jerusalén, y se cumplirá todo lo que los profetas escribieron para el Hijo del hombre;	31 ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם
32 pues será entregado a los gentiles, y será objeto de burlas, insultado y escupido;	32 כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו
33 y después de azotarle le matarán, y al tercer día resucitará».	33 ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום
34 Ellos nada de esto comprendieron; estas palabras les quedaban ocultas y no entendían lo que decía.	34 והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר
35 Sucedió que, al acercarse él a Jericó, estaba un ciego sentado junto al camino pidiendo limosna;	35 ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל
36 al oír que pasaba gente, preguntó qué era aquello.	36 וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת
37 Le informaron que pasaba Jesús el Nazoreo	37 ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר
38 y empezó a gritar, diciendo: «¡Jesús, Hijo de David, ten compasión de mí!»	38 ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני
39 Los que iban delante le increpaban para que se callara, pero él gritaba mucho más: «¡Hijo de David, ten compasión de mí!»	39 וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני
40 Jesús se detuvo, y mandó que se lo trajeran y, cuando se hubo acercado, le preguntó:	40 ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר
41 «¿Qué quieres que te haga?» El dijo: «¡Señor, que vea!»	41 מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה
42 Jesús le dijo: «Ve. Tu fe te ha salvado».	42 ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך
43 Y al instante recobró la vista, y le seguía glorificando a Dios. Y todo el pueblo, al verlo, alabó a Dios.	43 ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים