Vangelo secondo Marco 4

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Et iterum coepit docere ad ma re. Et congregatur ad eum tur ba plurima,ita ut in navem ascendens sederet in mari, et omnis turba circa mare superterram erant.	1 וַיָּשָׁב אֶל־הַיָּם וַיָּחֶל לְלַמֵּד וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הֲמוֹן עַם־רָב עַד אֲשֶׁר־יָרַד לָשֶׁבֶת בָּאֳנִיָּה בַּיָּם וְכָל־הָעָם עוֹמֵד עַל־חוֹף הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה
2 Et docebat eos in parabolis multa et dicebat illis in doctrinasua:	2 וַיְלַמְּדֵם הַרְבֵּה בִּמְשָׁלִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּלַמְּדוֹ אֹתָם
3 “ Audite. Ecce exiit seminans ad seminandum.	3 שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ הִנֵּה הַזֹּרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ
4 Et factum est, dumseminat, aliud cecidit circa viam, et venerunt volucres et comederunt illud.	4 וַיְהִי בְזָרְעוֹ וַיִּפֹּל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיָּבֹא עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיֹּאכְלֵהוּ
5 Aliud cecidit super petrosa, ubi non habebat terram multam, et statim exortumest, quoniam non habebat altitudinem terrae;	5 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־מְקוֹם הַסֶּלַע אֲשֶׁר אֵין־לוֹ שָׁם אֲדָמָה הַרְבֵּה וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ כִּי לֹא־הָיָה לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה
6 et quando exortus est sol,exaestuavit et, eo quod non haberet radicem, exaruit.	6 וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּצָּרֵב וַיִּיבָשׁ כִּי אֵין־לוֹ שֹׁרֶשׁ
7 Et aliud cecidit inspinas, et ascenderunt spinae et suffocaverunt illud, et fructum non dedit.	7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְמָעֲכֻהוּ וְלֹא נָתַן פֶּרִי
8 Etalia ceciderunt in terram bonam et dabant fructum: ascendebant et crescebant etafferebant unum triginta et unum sexaginta et unum centum ”.	8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּתֵּן פְּרִי עוֹלֶה וְגָדֵל וַיַּעַשׂ זֶה שְׁלשִׁים שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִּׁים וְזֶה מֵאָה
9 Et dicebat: “Qui habet aures audiendi, audiat ”.	9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע
10 Et cum esset singularis, interrogaverunt eum hi, qui circa eum erant cumDuodecim, parabolas.	10 וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ וַיִּשְׁאָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר סְבִיבָיו עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר עַל־הַמָּשָׁל
11 Et dicebat eis: “ Vobis datum est mysterium regni Dei;illis autem, qui foris sunt, in parabolis omnia fiunt,	11 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָכֶם נִתַּן לָדַעַת סוֹד מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וַאֲשֶׁר בַּחוּץ לָהֶם הַכֹּל בִּמְשָׁלִים
12 ut videntes videant et non videant, et audientes audiant et non intellegant, ne quando convertantur, et dimittatur eis ”.	12 לְמַעַן יִרְאוּ רָאוֹ וְלֹא יֵדְעוּ וְשָׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְלֹא יָבִינוּ פֶּן־יָשׁוּבוּ וְנִסְלַח לְחַטֹּאתָם
13 Et ait illis: “ Nescitis parabolam hanc, et quomodo omnes parabolascognoscetis?	13 וַיֹּאמֶר לָהֶם הֵן לֹא יְדַעְתֶּם אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְאֵיךְ תָּבִינוּ אֶת־הַמְּשָׁלִים כֻּלָּם
14 Qui seminat, verbum seminat.	14 הַזֹּרֵעַ הוּא זֹרֵעַ אֶת־הַדָּבָר
15 Hi autem sunt, qui circa viam,ubi seminatur verbum: et cum audierint, confestim venit Satanas et aufertverbum, quod seminatum est in eos.	15 וְאֵלֶּה הֵם הַנִּזְרָעִים עַל־יַד הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יִזָּרַע־בָּם הַדָּבָר וּכְשָׁמְעָם אוֹתוֹ מִיָּד בָּא הַשָּׂטָן וַיִּשָּׂא אֶת־הַדָּבָר הַזָּרוּעַ בִּלְבָבָם
16 Et hi sunt, qui super petrosa seminantur:qui cum audierint verbum, statim cum gaudio accipiunt illud	16 וְכֵן הַנִּזְרָעִים עַל־מְקֹמוֹת הַסֶּלַע הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמַהֵר בְּשִׂמְחָה יִקָּחֻהוּ
17 et non habentradicem in se, sed temporales sunt; deinde orta tribulatione vel persecutionepropter verbum, confestim scandalizantur.	17 אַךְ אֵין־לָהֶם שֹׁרֶשׁ בְּקִרְבָּם וְרַק לְשָׁעָה יַעֲמֹדוּ וְאַחַר־כֵּן בִּהְיוֹת צָרָה וּרְדִיפָה עַל־אֹדוֹת הַדָּבָר מְהֵרָה יִכָּשֵׁלוּ
18 Et alii sunt, qui in spinisseminantur: hi sunt, qui verbum audierunt,	18 וְהָאֲחֵרִים הַנִּזְרָעִים בֵּין הַקֹּצִים הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר
19 et aerumnae saeculi et deceptiodivitiarum et circa reliqua concupiscentiae introeuntes suffocant verbum, etsine fructu efficitur.	19 וְדַאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִרְמַת הָעשֶׁר וְתַאֲוֺת שְׁאָר הַדְּבָרִים בָּאוֹת וּמְמָעֲכוֹת אֶת־הַדָּבָר וּפְרִי לֹא יִהְיֶה־לּוֹ
20 Et hi sunt, qui super terram bonam seminati sunt: quiaudiunt verbum et suscipiunt et fructificant unum triginta et unum sexaginta etunum centum ”.	20 וְאֵלֶּה הַנִּזְרָעִים עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמְקַבְּלִים אֹתוֹ וְעֹשִׂים פְּרִי לִשְׁלשִׁים שְׁעָרִים וּלְשִׁשִּׁים וּלְמֵאָה
21 Et dicebat illis: “ Numquid venit lucerna, ut sub modio ponatur aut sublecto? Nonne ut super candelabrum ponatur?	21 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲכִי יָבִיאוּ הַנֵּר לְמַעַן יוּשַׂם תַּחַת הָאֵיפָה וְתַחַת הַמִּטָּה וְלֹא לְמַעַן יַעֲלֻהוּ עַל־הַמְּנוֹרָה
22 Non enim est aliquid absconditum,nisi ut manifestetur, nec factum est occultum, nisi ut in palam veniat.	22 כִּי אֵין־דָּבָר סָתוּם אֲשֶׁר לֹא־יִגָּלֶה וְלֹא נֶעְלַם דָּבָר כִּי אִם־לְמַעַן יָבֹא לַגָּלוּי
23 Siquis habet aures audiendi, audiat ”.	23 כָּל־אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע
24 Et dicebat illis: “ Videte quid audiatis. In qua mensura mensi fueritis,remetietur vobis et adicietur vobis.	24 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רְאוּ מָה אַתֶּם שֹׁמְעִים בַּמִּדָּה אֲשֶׁר אַתֶּם מוֹדְדִים בָּהּ יִמַּד לָכֶם וְעוֹד יוּסַף לָכֶם הַשֹּׁמְעִים
25 Qui enim habet, dabitur illi; et, quinon habet, etiam quod habet, auferetur ab illo ”.	25 כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ נָתוֹן יִנָּתֵן לוֹ וּמִי שֶׁאֵין־לוֹ גַּם אֶת־אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ יֻקַּח מִמֶּנּוּ
26 Et dicebat: “ Sic est regnum Dei, quemadmodum si homo iaciat sementem interram	26 וַיֹּאמַר מַלְכוּת הָאֱלֹהִים הִיא כַּאֲשֶׁר יַשְׁלִיךְ אִישׁ זֶרַע עַל־הָאֲדָמָה
27 et dormiat et exsurgat nocte ac die, et semen germinet et increscat,dum nescit ille.	27 וְיָשֵׁן וְקָם לַיְלָה וָיוֹם וְהַזֶּרַע יִצְמַח וְגָדֵל וְהוּא לֹא יָדָע
28 Ultro terra fructificat primum herbam, deinde spicam, deindeplenum frumentum in spica.	28 כִּי הָאָרֶץ מֵאֵלֶיהָ מוֹצִיאָה פִרְיָהּ אֶת־הַדֶּשֶׁא רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרָיו אֶת־הַשִּׁבֹּלֶת וְאַחֲרֵי־כֵן אֶת־הַחִטָּה הַמְּלֵאָה בַּשִּׁבֹּלֶת
29 Et cum se produxerit fructus, statim mittitfalcem, quoniam adest messis ”.	29 וְכַאֲשֶׁר גָּמַל הַפֶּרִי יְמַהֵר לִשְׁלֹחַ אֶת־הַמַּגָּל כִּי בָשַׁל הַקָּצִיר
30 Et dicebat: “ Quomodo assimilabimus regnum Dei aut in qua parabola ponemusillud?	30 וַיֹּאמַר אֶל־מַה נְּדַמֶּה אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וּבְאֵיזֶה מָשָׁל נַמְשִׁילֶנָּה
31 Sicut granum sinapis, quod cum seminatum fuerit in terra, minus estomnibus seminibus, quae sunt in terra;	31 כְּגַרְגֵּר שֶׁל־חַרְדָּל אֲשֶׁר יִזָּרַע בָּאֲדָמָה וְהוּא קָטֹן מִכָּל־הַזֵּרֹעִים אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ
32 et cum seminatum fuerit, ascendit etfit maius omnibus holeribus et facit ramos magnos, ita ut possint sub umbra eiusaves caeli habitare ”.	32 וְאַחֲרֵי הִזָּרְעוֹ יַעֲלֶה וְיִגְדַּל עַל־כָּל־הַיְרָקוֹת וְעָשָׂה עֲנָפִים גְּדוֹלִים עַד־אֲשֶׁר יוּכְלוּ עוֹף הַשָּׁמַיִם לְקַנֵּן בְּצִלּוֹ
33 Et talibus multis parabolis loquebatur eis verbum, prout poterant audire;	33 וּבִמְשָׁלִים רַבִּים כָּאֵלֶה דִּבֶּר אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר כְּפִי־אֲשֶׁר יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ
34 sine parabola autem non loquebatur eis. Seorsum autem discipulis suis disserebatomnia.	34 וּבִבְלִי מָשָׁל לֹא דִבֶּר אֲלֵיהֶם וְהָיָה בִּהְיוֹתוֹ עִם־תַּלְמִידָיו לְבַדָּם יְבָאֵר לָהֶם אֶת־הַכֹּל
35 Et ait illis illa die, cum sero esset factum: “ Transeamus contra ”.	35 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לִפְנוֹת עָרֶב נַעְבְּרָה אֶל־עֵבֶר הַיָּם
36 Et dimittentes turbam, assumunt eum, ut erat in navi; et aliae naves erant cumillo.	36 וַיַּעַזְבוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם וַיִּקְחוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא בָּאֳנִיָּה וְגַם־אֳנִיּוֹת אֲחֵרוֹת הָלְכוּ עִמּוֹ
37 Et exoritur procella magna venti, et fluctus se mittebant in navem, itaut iam impleretur navis.	37 וַתָּקָם רוּחַ־סְעָרָה גְדוֹלָה וַיִּשְׁטְפוּ הַגַּלִּים אֶל־תּוֹךְ הָאֳנִיָּה עַד אֲשֶׁר־כִּמְעַט נִמְלָאָה
38 Et erat ipse in puppi supra cervical dormiens; etexcitant eum et dicunt ei: “ Magister, non ad te pertinet quia perimus? ”.	38 וְהוּא יָשֵׁן עַל־הַכֶּסֶת בַּאֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה וַיָּעִירוּ אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי הַאֵינְךָ דֹאֵג לָנוּ כִּי־נֹאבֵד
39 Et exsurgens comminatus est vento et dixit mari: “ Tace, obmutesce! ”. Etcessavit ventus, et facta est tranquillitas magna.	39 וַיֵּעוֹר וַיִּגְעַר בָּרוּחַ וַיֹּאמֶר אֶל־הַיָּם הַס וָדֹם וַתָּשָׁךְ הָרוּחַ וַתְּהִי דְּמָמָה גְדוֹלָה
40 Et ait illis: “ Quidtimidi estis? Necdum habetis fidem? ”.	40 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָמָּה כָּכָה אַתֶּם חֲרֵדִים אֵיךְ אֵין־לָכֶם אֱמוּנָה
41 Et timuerunt magno timore etdicebant ad alterutrum: “ Quis putas est iste, quia et ventus et mareoboediunt ei? ”.	41 וַיִּירְאוּ יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ מִי אֵפוֹא הוּא אֲשֶׁר גַּם הָרוּחַ וְהַיָּם שֹׁמְעִים לוֹ