Esodo 22

NOVA VULGATA	MODERN HEBREW BIBLE
1 Si effringens fur domum sive suffodiens fuerit inventus et, accepto vulnere, mortuus fuerit, percussor non erit reus sanguinis.	1 כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה
2 Quod si orto sole hoc fecerit, erit reus sanguinis. Fur plene restituet. Si non habuerit, quod reddat, venumdabitur pro furto.	2 אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים
3 Si inventum fuerit apud eum, quod furatus est, vivens sive bos sive asinus sive ovis, duplum restituet.	3 אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו
4 Si quispiam depasci permiserit agrum vel vineam et dimiserit iumentum suum, ut depascatur agrum alienum, restituet plene ex agro suo secundum fruges eius; si autem totum agrum depastum fuerit, quidquid optimum habuerit in agro suo vel in vinea, restituet.	4 אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם
5 Si egressus ignis invenerit spinas et comprehenderit acervos frugum sive stantes segetes sive agrum, reddet damnum, qui ignem succenderit.	5 כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם
6 Si quis commendaverit amico pecuniam aut vasa in custodiam, et ab eo, qui susceperat, furto ablata fuerint, si invenitur fur, duplum reddet.	6 כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה
7 Si latet fur, dominus domus applicabitur ad Deum et iurabit quod non extenderit manum in rem proximi sui.	7 כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים
8 In omni causa fraudis tam de bove quam de asino et ove ac vestimento et, quidquid damnum inferre potest, si quis dixerit: “ Hoc est! ”, ad Deum utriusque causa perveniet, et, quem Deus condemnaverit, duplum restituet proximo suo.	8 אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו
9 Si quis commendaverit proximo suo asinum, bovem, ovem vel omne iumentum ad custodiam, et mortuum fuerit aut fractum vel captum ab hostibus, nullusque hoc viderit,	9 על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו
10 iusiurandum per Dominum erit in medio quod non extenderit manum ad rem proximi sui; suscipietque dominus iuramentum, et ille reddere non cogetur.	10 כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה
11 Quod si furto ablatum fuerit, restituet damnum domino;	11 שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם
12 si dilaceratum a bestia, deferat, quod occisum est, in testimonium et non restituet.	12 ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו
13 Qui a proximo suo quidquam horum mutuo postulaverit, et fractum aut mortuum fuerit, domino non praesente, reddere compelletur.	13 אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם
14 Quod si impraesentiarum dominus fuerit, non restituet. Si mercennarius est, venit in mercedem operis sui.	14 וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם
15 Si seduxerit quis virginem necdum desponsatam dormieritque cum ea, pretio acquiret eam sibi uxorem.	15 אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו
16 Si pater virginis eam dare noluerit, appendet ei pecuniam iuxta pretium pro virginibus dandum.	16 וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה
17 Maleficam non patieris vivere.	17 אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת
18 Qui coierit cum iumento, morte moriatur.	18 מכשפה לא תחיה
19 Qui immolat diis, occidetur, praeter Domino soli.	19 כל שכב עם בהמה מות יומת
20 Advenam non opprimes neque affliges eum; advenae enim et ipsi fuistis in terra Aegypti.	20 זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו
21 Viduae et pupillo non nocebitis.	21 וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים
22 Si laeseritis eos, vociferabuntur ad me, et ego audiam clamorem eorum;	22 כל אלמנה ויתום לא תענון
23 et indignabitur furor meus, percutiamque vos gladio, et erunt uxores vestrae viduae et filii vestri pupilli.	23 אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו
24 Si pecuniam mutuam dederis in populo meo pauperi, qui habitat tecum, non eris ei quasi creditor; non imponetis ei usuram.	24 וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים
25 Si pignus a proximo tuo acceperis pallium, ante solis occasum reddes ei;	25 אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך
26 ipsum enim est solum, quo operitur, indumentum carnis eius, nec habet aliud, in quo dormiat; si clamaverit ad me, exaudiam eum, quia misericors sum.	26 אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו
27 Deo non detrahes et principi populi tui non maledices.	27 כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני
28 Abundantiam areae tuae et torcularis tui non tardabis reddere. Primogenitum filiorum tuorum dabis mihi.	28 אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר
29 De bobus quoque et ovibus similiter facies: septem diebus sit cum matre sua, die octavo reddes illum mihi.	29 מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי
30 Viri sancti eritis mihi; carnem animalis in agro dilacerati non comedetis, sed proicietis canibus.	30 כן תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי
	31 ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו