Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 9

MODERN HEBREW BIBLE	JERUSALEM
1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש	1 Je dis la vérité dans le Christ, je ne mens point -- ma conscience m'en rend témoignage dansl'Esprit Saint --,
2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי	2 j'éprouve une grande tristesse et une douleur incessante en mon coeur.
3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי	3 Car je souhaiterais d'être moi-même anathème, séparé du Christ, pour mes frères, ceux de ma raceselon la chair,
4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות	4 eux qui sont Israélites, à qui appartiennent l'adoption filiale, la gloire, les alliances, la législation, leculte, les promesses
5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן	5 et aussi les patriarches, et de qui le Christ est issu selon la chair, lequel est au-dessus de tout, Dieubéni éternellement! Amen.
6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה	6 Non certes que la parole de Dieu ait failli. Car tous les descendants d'Israël ne sont pas Israël.
7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע	7 De même que, pour être postérité d'Abraham, tous ne sont pas ses enfants; mais c'est par Isaacqu'une descendance portera ton nom,
8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע	8 ce qui signifie: ce ne sont pas les enfants de la chair qui sont enfants de Dieu, seuls comptentcomme postérité les enfants de la promesse.
9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן	9 Voici en effet les termes de la promesse: Vers cette époque je viendrai et Sara aura un fils.
10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו	10 Mieux encore, Rébecca avait conçu d'un seul homme, Isaac notre père:
11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא	11 or, avant la naissance des enfants, quand ils n'avaient fait ni bien ni mal, pour que s'affirmât laliberté de l'élection divine,
12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר	12 qui dépend de celui qui appelle et non des oeuvres, il lui fut dit: L'aîné servira le cadet,
13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי	13 selon qu'il est écrit: J'ai aimé Jacob et j'ai haï Esaü.
14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה	14 Qu'est-ce à dire? Dieu serait-il injuste? Certes non!
15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם	15 Car il dit à Moïse: Je fais miséricorde à qui je fais miséricorde et j'ai pitié de qui j'ai pitié.
16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם	16 Il n'est donc pas question de l'homme qui veut ou qui court, mais de Dieu qui fait miséricorde.
17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ	17 Car l'Ecriture dit au Pharaon: Je t'ai suscité à dessein pour montrer en toi ma puissance et pourqu'on célèbre mon nom par toute la terre.
18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו	18 Ainsi donc il fait miséricorde à qui il veut, et il endurcit qui il veut.
19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב	19 Tu vas donc me dire: Qu'a-t-il encore à blâmer? Qui résiste en effet à sa volonté?
20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני	20 O homme! vraiment, qui es-tu pour disputer avec Dieu? L'oeuvre va-t-elle dire à celui qui l'amodelée: Pourquoi m'as-tu faite ainsi?
21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון	21 Le potier n'est-il pas maître de son argile pour fabriquer de la même pâte un vase de luxe ou unvase ordinaire?
22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון	22 Eh bien! si Dieu, voulant manifester sa colère et faire connaître sa puissance, a supporté avecbeaucoup de longanimité des vases de colère devenus dignes de perdition,
23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד	23 dans le dessein de manifester la richesse de sa gloire envers des vases de miséricorde qu'il ad'avance préparés pour la gloire,
24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים	24 envers nous qu'il a appelés non seulement d'entre les Juifs mais encore d'entre les païens...
25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה	25 C'est bien ce qu'il dit en Osée: J'appellerai mon peuple celui qui n'était pas mon peuple, et bien-aimée celle qui n'était pas la bien-aimée.
26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי	26 Et au lieu même où on leur avait dit: "Vous n'êtes pas mon peuple", on les appellera fils du Dieuvivant.
27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה	27 Et Isaïe s'écrie en faveur d'Israël: Quand le nombre des fils d'Israël serait comme le sable de lamer, le reste sera sauvé:
28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ	28 car sans retard ni reprise le Seigneur accomplira sa parole sur la terre.
29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו	29 Et comme l'avait prédit Isaïe: Si le Seigneur Sabaot ne nous avait laissé un germe, nous serionsdevenus comme Sodome, assimilés à Gomorrhe.
30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה	30 Que conclure? Que des païens qui ne poursuivaient pas de justice ont atteint une justice, la justicede la foi,
31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע	31 tandis qu'Israël qui poursuivait une loi de justice, n'a pas atteint la Loi.
32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף	32 Pourquoi? Parce que, au lieu de recourir à la foi, ils comptaient sur les oeuvres. Ils ont buté contrela pierre d'achoppement,
33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש	33 comme il est écrit: Voici que je pose en Sion une pierre d'achoppement et un rocher qui faittomber; mais qui croit en lui ne sera pas confondu.