Isaiah (ישעיה) - Isaia 49

MODERN HEBREW BIBLE	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים האזינו כל ישבי חלד	1 [Für den Chormeister. Ein Psalm der Korachiter.]
2 גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון	2 Hört dies an, ihr Völker alle, vernehmt es, alle Bewohner der Erde,
3 פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות	3 ihr Leute aus dem Volk und vom Adel, Reiche und Arme zusammen!
4 אטה למשל אזני אפתח בכנור חידתי	4 Mein Mund spreche weise Worte; was mein Herz ersinnt, sei voller Einsicht.
5 למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני	5 Ich wende mein Ohr einem Weisheitsspruch zu, ich enthülle mein Geheimnis beim Harfenspiel.
6 הבטחים על חילם וברב עשרם יתהללו	6 Warum soll ich mich in bösen Tagen fürchten, wenn mich der Frevel tückischer Feinde umgibt?
7 אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו	7 Sie verlassen sich ganz auf ihren Besitz und rühmen sich ihres großen Reichtums.
8 ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם	8 Loskaufen kann doch keiner den andern noch an Gott für ihn ein Sühnegeld zahlen
9 ויחי עוד לנצח לא יראה השחת	9 - für das Leben ist jeder Kaufpreis zu hoch, für immer muss man davon abstehn -,
10 כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם	10 damit er auf ewig weiterlebt und niemals das Grab schaut.
11 קרבם בתימו לעולם משכנתם לדר ודר קראו בשמותם עלי אדמות	11 Denn man sieht: Weise sterben; genauso gehen Tor und Narr zugrunde, sie müssen andern ihren Reichtum lassen.
12 ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו	12 Das Grab ist ihr Haus auf ewig, ist ihre Wohnung für immer, ob sie auch Länder nach ihren Namen benannten.
13 זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה	13 Der Mensch bleibt nicht in seiner Pracht; er gleicht dem Vieh, das verstummt.
14 כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצירם לבלות שאול מזבל לו	14 So geht es denen, die auf sich selbst vertrauen, und so ist das Ende derer, die sich in großen Worten gefallen. [Sela]
15 אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה	15 Der Tod führt sie auf seine Weide wie Schafe, sie stürzen hinab zur Unterwelt. Geradewegs sinken sie hinab in das Grab; ihre Gestalt zerfällt, die Unterwelt wird ihre Wohnstatt.
16 אל תירא כי יעשר איש כי ירבה כבוד ביתו	16 Doch Gott wird mich loskaufen aus dem Reich des Todes, ja, er nimmt mich auf. [Sela]
17 כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו	17 Lass dich nicht beirren, wenn einer reich wird und die Pracht seines Hauses sich mehrt;
18 כי נפשו בחייו יברך ויודך כי תיטיב לך	18 denn im Tod nimmt er das alles nicht mit, seine Pracht steigt nicht mit ihm hinab.
19 תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור	19 Preist er sich im Leben auch glücklich und sagt zu sich: «Man lobt dich, weil du dir's wohl sein lässt»,
20 אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו	20 so muss er doch zur Schar seiner Väter hinab, die das Licht nie mehr erblicken.
	21 Der Mensch in Pracht, doch ohne Einsicht, er gleicht dem Vieh, das verstummt.