Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 7

MODERN HEBREW BIBLE	DOUAI-RHEIMS
1 הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו	1 The life of man upon earth is a warfare, and his days are like the days of a hireling.
2 כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו	2 As a servant longeth for the shade, as the hireling looketh for the end of his work;
3 כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי	3 So I also have had empty months, and have numbered to myself wearisome nights.
4 אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף	4 If I lie down to sleep, I shall say: When shall arise? and again I shall look for the evening, and shall be filled with sorrows even till darkness.
5 לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס	5 My flesh is clothed with rottenness and the filth of dust, my skin is withered and drawn together.
6 ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה	6 My days have passed more swiftly than the web is cut by the weaver, and are consumed without any hope.
7 זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב	7 Remember that my life is but wind, and my eyes shall not return to see good things.
8 לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני	8 Nor shall the sight of man behold me: thy eyes are upon me, and I shall be no more.
9 כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה	9 As a cloud is consumed, and passeth away: so he that shall go down to hell shall not come up.
10 לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו	10 Nor shall he return my more into his house, neither shall his place know him any more.
11 גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי	11 Wherefore I will not spare my month, I will speak in the affliction of my spirit: I will talk with the bitterness of my soul.
12 הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר	12 Am I a sea, or a whale, that thou hast enclosed me in a prison?
13 כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי	13 If I say: My bed shall comfort me, and I shall be relieved speaking with myself on my couch:
14 וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני	14 Thou wilt frighten me with dreams and terrify me with visions.
15 ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי	15 So that my soul rather chooseth hanging, and my bones death.
16 מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי	16 I have done with hope, I shall now live no longer: spare me, for my days are nothing.
17 מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך	17 What is a man that thou shouldst magnify him? or why dost thou set thy heart upon him?
18 ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו	18 Thou visitest him early in the morning, and thou provest him suddenly.
19 כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי	19 How long wilt thou not spare me, nor suffer me to swallow down my spittle?
20 חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא	20 I have sinned: what shall I do to thee, O keeper of men? why hast thou set me opposite to thee, and I am become burdensome to myself?
21 ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני	21 Why dost thou not remove my sin, and why dost thou not take away my iniquity? Behold now I shall sleep in the dust: and if thou seek me in the morning, I shall not be.