Lettera di Giuda - (מכתב יהודה) 10

MODERN HEBREW BIBLE	NOVA VULGATA
1 כי התורה בהיות בה צל הטבות העתידות ולא מראה עצם הדברים אין ביכלתה להשלים את הקרבים בקרבנות ההם אשר יקריבו תמיד מדי שנה בשנה	1 Umbram enim habens lex bonorum futurorum, non ip sam imaginem rerum, per singulos annos iisdem ipsis hostiis, quas offerunt indesinenter, numquam potest accedentes perfectos facere.
2 כי לולא זאת חדלו מהביאם באשר המקריבים בהטהרם פעם אחת לא היתה בהם עוד רגשת חטאים	2 Alioquin nonne cessassent offerri, ideo quod nullam haberent ultra conscientiam peccatorum cultores semel mundati?
3 אבל יש שם הזכרת החטאים שנה בשנה	3 Sed in ipsis commemoratio peccatorum per singulos annos fit.
4 כי דם הפרים והשעירים לא יוכל להסיר חטאים	4 Impossibile enim est sanguinem taurorum et hircorum auferre peccata.
5 ובעבור זאת אמר בבואו לעולם זבח ומנחה לא חפצת גוף כוננת לי	5 Ideo ingrediens mundum dicit: “ Hostiam et oblationem noluisti, corpus autem aptasti mihi;
6 עולה וחטאה לא שאלת	6 holocautomata et sacrificia pro peccato non tibi placuerunt.
7 אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלהי	7 Tunc dixi: Ecce venio, in capitulo libri scriptum est de me, ut faciam, Deus, voluntatem tuam ”.
8 אחרי אמרו למעלה זבח ומנחה עולה וחטאה לא חפצת ולא שאלת אשר יקריבו אתם על פי התורה	8 Superius dicens: “ Hostias et oblationes et holocautomata et sacrificia pro peccato noluisti, nec placuerunt tibi ”, quae secundum legem offeruntur,
9 אז אמר הנה באתי לעשות רצונך אלהי מעביר בזה את הראשונה למען הקים את השניה	9 tunc dixit: “ Ecce venio, ut faciam voluntatem tuam ”. Aufert primum, ut secundum statuat;
10 וברצון הזה מקדשים אנחנו על ידי הקרבת קרבן גוף ישוע המשיח בפעם אחת	10 in qua voluntate sanctificati sumus per oblationem corporis Christi Iesu in semel.
11 וכל כהן עמד יום יום לשרת ומוסיף פעמים רבות להקריב אתן הקרבנות אשר לא יוכלו לעולם להעביר חטאים	11 Et omnis quidem sacerdos stat cotidie ministrans et easdem saepe offerens hostias, quae numquam possunt auferre peccata.
12 אולם זה אחרי הקריבו זבח אחד על החטאים ישב עד עולם לימין האלהים	12 Hic autem, una pro peccatis oblata hostia, in sempiternum consedit in dextera Dei,
13 וחכה יחכה עד כי יושתו איביו הדם לרגליו	13 de cetero exspectans, donec ponantur inimici eius scabellum pedum eius;
14 כי הוא בקרבן אחת השלים לנצח את המקדשים	14 una enim oblatione consummavit in sempiternum eos, qui sanctificantur.
15 ואף רוח הקדש מעיד לנו על זאת כי אחרי אמרו	15 Testificatur autem nobis et Spiritus Sanctus; postquam enim dixit:
16 זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה	16 “ Hoc est testamentum, quod testabor ad illos post dies illos, dicit Dominus, dando leges meas in cordibus eorum, et in mente eorum superscribam eas;
17 ולעונם ולחטאתם לא אזכר עוד	17 et peccatorum eorum et iniquitatum eorum iam non recordabor amplius ”.
18 והנה באשר נסלחו החטאים אין עוד קרבן עליהם	18 Ubi autem horum remissio, iam non oblatio pro peccato.
19 ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקדש בדם ישוע	19 Habentes itaque, fratres, fiduciam in introitum Sanctorum in sanguine Iesu,
20 דרך חדש וחי אשר חדש לנו בפרכת היא בשרו	20 quam initiavit nobis viam novam et viventem per velamen, id est carnem suam,
21 ובהיות לנו כהן גדול על בית אלהים	21 et sacerdotem magnum super domum Dei,
22 נקרבה נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי בשר במים טהורים	22 accedamus cum vero corde in plenitudine fidei, aspersi corda a conscientia mala et abluti corpus aqua munda;
23 נחזיקה בהודית התקוה בל נמוט כי נאמן המבטיח	23 teneamus spei confessionem indeclinabilem, fidelis enim est, qui repromisit;
24 ונתבוננה זה על זה לעורר אתנו לאהבה ולמעשים טובים	24 et consideremus invicem in provocationem caritatis et bonorum operum,
25 ואל נעזב את כנאיתנו כמנהג קצת אנשים כי אם נוכיח איש את אחיו וביותר בראתכם כי קרוב היום	25 non deserentes congregationem nostram, sicut est consuetudinis quibusdam, sed exhortantes, et tanto magis quanto videtis appropinquantem diem.
26 כי אם נחטא בזדון אחרי אשר קבלנו דעת האמת לא ישאר עוד זבח קרבן לכפר על החטא	26 Voluntarie enim peccantibus nobis, post acceptam notitiam veritatis, iam non relinquitur pro peccatis hostia,
27 כי אם בעותי הדין העתיד ואש קנאה אשר תאכל את הצררים	27 terribilis autem quaedam exspectatio iudicii, et ignis aemulatio, quae consumptura est adversarios.
28 הן איש כי יפר תורת משה מות ימות בלי חמלה על פי שנים עדים או שלשה	28 Irritam quis faciens legem Moysis, sine ulla miseratione duobus vel tribus testibus moritur;
29 מה תחשבו כמה יגדל הענש הראוי לרמס ברגלו את בן האלהים וחשב לחל את דם הברית אשר הוא מקדש בו ומחרף את רוח החסד	29 quanto deteriora putatis merebitur supplicia, qui Filium Dei conculcaverit et sanguinem testamenti communem duxerit, in quo sanctificatus est, et Spiritui gratiae contumeliam fecerit?
30 כי ידענו את האמר לי נקם ושלם ועוד כי ידין יהוה עמו	30 Scimus enim eum, qui dixit: “ Mihi vindicta, ego retribuam ”; et iterum: “ Iudicabit Dominus populum suum ”.
31 מה נורא לנפל ביד אלהים חיים	31 Horrendum est incidere in manus Dei viventis.
32 אבל זכרו נא את הימים הראשונים כי אז אחרי ארו עיניכם נשאתם כבד ענוים רבים	32 Rememoramini autem pristinos dies, in quibus illuminati magnum certamen sustinuistis passionum,
33 פעם בהיותכם לראי בחרפה ותוגה פעם בהשתתף לאשר הגיע אליהם כזאת	33 in altero quidem opprobriis et tribulationibus spectaculum facti, in altero autem socii taliter conversantium effecti;
34 כי הצטערתם על מוסרי וגזלת רכושכם סבלתם בשמחה מדעתכם בנפשכם שיש לכם בשמים קנין טוב ממנו וקים לעד	34 nam et vinctis compassi estis et rapinam bonorum vestrorum cum gaudio suscepistis, cognoscentes vos habere meliorem substantiam et manentem.
35 לכן אל תשליכו את בטחונכם כי יש לו שכר רב	35 Nolite itaque abicere confidentiam vestram, quae magnam habet remunerationem;
36 כי צריכים אתם לסבלנות למען תעשו רצון אלהים ונשאתם את ההבטחה	36 patientia enim vobis necessaria est, ut voluntatem Dei facientes reportetis promissionem.
37 כי עוד מעט רגע והבא יבא לא יאחר	37 Adhuc enim modicum quantulum, qui venturus est, veniet et non tardabit.
38 הצדיק באמונתו יחיה ואם יסג אחור לא רצתה נפשי בו	38 Iustus autem meus ex fide vivet; quod si subtraxerit se, non sibi complacet in eo anima mea.
39 אמנם אנחנו איננו מן הנסוגים אחור לאבדם כי אם מן המאמינים להצלת הנפש	39 Nos autem non sumus subtractionis in perditionem, sed fidei in acquisitionem animae.