Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 20

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLIA
1 כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו	1 «En efecto, el Reino de los Cielos es semejante a un propietario que salió a primera hora de la mañana a contratar obreros para su viña.
2 והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו	2 Habiéndose ajustado con los obreros en un denario al día, los envió a su viña.
3 ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק	3 Salió luego hacia la hora tercia y al ver a otros que estaban en la plaza parados,
4 ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו	4 les dijo: “Id también vosotros a mi viña, y os daré lo que sea justo.”
5 ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה	5 Y ellos fueron. Volvió a salir a la hora sexta y a la nona e hizo lo mismo.
6 ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום	6 Todavía salió a eso de la hora undécima y, al encontar a otros que estaban allí, les dice: “¿Por qué estáis aquí todo el día parados?”
7 ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם	7 Dícenle: “Es que nadie nos ha contratado.” Díceles: “Id también vosotros a la viña.”
8 ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים	8 Al atardecer, dice el dueño de la viña a su administrador: “Llama a los obreros y págales el jornal, empezando por los últimos hasta los primeros.”
9 ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד	9 Vinieron, pues, los de la hora undécima y cobraron un denario cada uno.
10 ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד	10 Al venir los primeros pensaron que cobrarían más, pero ellos también cobraron un denario cada uno.
11 ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר	11 Y al cobrarlo, murmuraban contra el propietario,
12 אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו	12 diciendo: “Estos últimos no han trabajado más que una hora, y les pagas como a nosotros, que hemos aguantado el peso del día y el calor.”
13 ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי	13 Pero él contestó a uno de ellos: “Amigo, no te hago ninguna injusticia. ¿No te ajustaste conmigo en un denario?
14 קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך	14 Pues toma lo tuyo y vete. Por mi parte, quiero dar a este último lo mismo que a ti.
15 הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי	15 ¿Es que no puedo hacer con lo mío lo que quiero? ¿O va a ser tu ojo malo porque yo soy bueno?”.
16 ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים	16 Así, los últimos serán primeros y los primeros, últimos».
17 ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך	17 Cuando iba subiendo Jesús a Jerusalén, tomó aparte a los Doce, y les dijo por el camino:
18 הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות	18 «Mirad que subimos a Jerusalén, y el Hijo del hombre será entregado a los sumos sacerdotes y escribas; le condenarán a muerte
19 ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום	19 y le entregarán a los gentiles, para burlarse de él, azotarle y crucificarle, y al tercer día resucitará.
20 אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר	20 Entonces se le acercó la madre de los hijos de Zebedeo con sus hijos, y se postró como para pedirle algo.
21 ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך	21 El le dijo: «¿Qué quieres?» Dícele ella: «Manda que estos dos hijos míos se sienten, uno a tu derecha y otro a tu izquierda, en tu Reino».
22 ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל	22 Replicó Jesús: «No sabéis lo que pedís. ¿Podéis beber la copa que yo voy a beber?» Dícenle: «Sí, podemos».
23 ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי	23 Díceles: «Mi copa, sí la beberéis; pero sentarse a mi derecha o mi izquierda no es cosa mía el concederlo, sino que es para quienes está preparado por mi Padre.
24 ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים	24 Al oír esto los otros diez, se indignaron contra los dos hermanos.
25 וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם	25 Mas Jesús los llamó y dijo: «Sabéis que los jefes de las naciones las dominan como señores absolutos, y los grandes las oprimen con su poder.
26 ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת	26 No ha de ser así entre vosotros, sino que el que quiera llegar a ser grande entre vosotros, será vuestro servidor,
27 והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד	27 y el que quiera ser el primero entre vosotros, será vuestro esclavo;
28 כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים	28 de la misma manera que el Hijo del hombre no ha venido a ser servido, sino a servir y a dar su vida como rescate por muchos».
29 ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב	29 Cuando salían de Jericó, le siguió una gran muchedumbre.
30 והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד	30 En esto, dos ciegos que estaban sentados junto al camino, al enterarse que Jesús pasaba, se pusieron a gritar: «¡Señor, ten compasión de nosotros, Hijo de David!»
31 ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד	31 La gente les increpó para que se callaran, pero ellos gritaron más fuerte: «¡Señor, ten compasión de nosotros, Hijo de David!»
32 ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם	32 Entonces Jesús se detuvo, los llamó y dijo: «¿Qué queréis que os haga?»
33 ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו	33 Dícenle: «¡Señor, que se abran nuestros ojos!»
34 ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו	34 Movido a compasión Jesús tocó sus ojos, y al instante recobraron la vista; y le siguieron.