Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 14

MODERN HEBREW BIBLE	EL LIBRO DEL PUEBLO DE DIOS
1 ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו	1 Un sábado, Jesús entró a comer en casa de uno de los principales fariseos. Ellos lo observaban atentamente.
2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים	2 Delante de él había un hombre enfermo de hidropesía.
3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו	3 Jesús preguntó a los doctores de la Ley y a los fariseos: «¿Está permitido curar en sábado o no?».
4 ויאחז בו וירפאהו וישלחהו	4 Pero ellos guardaron silencio. Entonces Jesús tomó de la mano al enfermo, lo curó y lo despidió.
5 ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת	5 Y volviéndose hacia ellos, les dijo: «Si a alguno de ustedes se le cae en un pozo su hijo o su buey, ¿acaso no lo saca en seguida, aunque sea sábado?».
6 ולא יכלו להשיב על זאת דבר	6 A esto no pudieron responder nada.
7 וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם	7 Y al notar cómo los invitados buscaban los primeros puestos, les dijo esta parábola:
8 כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך	8 «Si te invitan a un banquete de bodas, no te coloques en el primer lugar, porque puede suceder que haya sido invitada otra persona más importante que tú,
9 ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון	9 y cuando llegue el que los invitó a los dos, tenga que decirte: "Déjale el sitio", y así, lleno de vergüenza, tengas que ponerte en el último lugar.
10 אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך	10 Al contrario, cuando te inviten, ve a colocarte en el último sitio, de manera que cuando llegue el que te invitó, te diga: "Amigo, acércate más", y así quedarás bien delante de todos los invitados.
11 כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם	11 Porque todo el que ensalza será humillado, y el que se humilla será ensalzado».
12 וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום	12 Después dijo al que lo había invitado: «Cuando des un almuerzo o una cena, no invites a tus amigos, ni a tus hermanos, ni a tus parientes, ni a los vecinos ricos, no sea que ellos te inviten a su vez, y así tengas tu recompensa.
13 אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים	13 Al contrario, cuando des un banquete, invita a los pobres, a los lisiados, a los paralíticos, a los ciegos.
14 ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים	14 ¡Feliz de ti, porque ellos no tienen cómo retribuirte, y así tendrás tu recompensa en la resurrección de los justos!».
15 וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים	15 Al oír estas palabras, uno de los invitados le dijo: «¡Feliz el que se siente a la mesa en el Reino de Dios!».
16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים	16 Jesús le respondió: «Un hombre preparó un gran banquete y convidó a mucha gente.
17 וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל	17 A la hora de cenar, mandó a su sirviente que dijera a los invitados: «Vengan, todo está preparado».
18 ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני	18 Pero todos, sin excepción, empezaron a excusarse. El primero le dijo: "Acabo de comprar un campo y tengo que ir a verlo. Te ruego me disculpes".
19 ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני	19 El segundo dijo: "He comprado cinco yuntas de bueyes y voy a probarlos. Te ruego me disculpes"
20 ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא	20 Y un tercero respondió: "Acabo de casarme y por esa razón no puedo ir".
21 ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים	21 A su regreso, el sirviente contó todo esto al dueño de casa, este, irritado, le dijo: "Recorre en seguida las plazas y las calles de la ciudad, y trae aquí a los pobres, a los lisiados, a los ciegos y a los paralíticos".
22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום	22 Volvió el sirviente y dijo: "Señor, tus órdenes se han cumplido y aún sobra lugar".
23 ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי	23 El señor le respondió: "Ve a los caminos y a lo largo de los cercos, e insiste a la gente para que entre, de manera que se llene mi casa.
24 כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי	24 Porque les aseguro que ninguno de los que antes fueron invitados ha de probar mi cena"».
25 והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם	25 Junto con Jesús iba un gran gentío, y él, dándose vuelta, les dijo:
26 איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי	26 «Cualquiera que venga a mí y no me ame más que a su padre y a su madre, a su mujer y a sus hijos, a sus hermanos y hermanas, y hasta a su propia vida, no puede ser mi discípulo.
27 ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי	27 El que no carga con su cruz y me sigue, no puede ser mi discípulo.
28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו	28 ¿Quién de ustedes, si quiere edificar una torre, no se sienta primero a calcular los gastos, para ver si tiene con qué terminarla?
29 פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר	29 No sea que una vez puestos los cimientos, no pueda acabar y todos los que lo vean se rían de él, diciendo:
30 כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות	30 "Este comenzó a edificar y no pudo terminar".
31 אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף	31 ¿Y qué rey, cuando sale en campaña contra otro, no se sienta antes a considerar si con diez mil hombres puede enfrentar al que viene contra él con veinte mil?
32 ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום	32 Por el contrario, mientras el otro rey está todavía lejos, envía una embajada para negociar la paz. ]
33 ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי	33 De la misma manera, cualquiera de ustedes que no renuncie a todo lo que posee, no puede ser mi discípulo.
34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן	34 La sal es una cosa excelente, pero si pierde su sabor, ¿con qué se la volverá a salar?
35 לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע	35 Ya no sirve ni para la tierra ni para abono: hay que tirarla. ¡El que tenga oídos para oír, que oiga!».