Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 25

¹ אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן² חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות³ הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן⁴ והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן⁵ וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה⁶ ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו⁷ אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן⁸ ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו⁹ ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן¹⁰ ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת¹¹ ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו¹² ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן¹³ לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם¹⁴ כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו¹⁵ ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם¹⁶ וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות¹⁷ וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות¹⁸ אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו¹⁹ ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם²⁰ ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן²¹ ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך²² ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן²³ ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך²⁴ ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת²⁵ ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך²⁶ ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי²⁷ לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית²⁸ על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים²⁹ כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו³⁰ ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים³¹ והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו³² ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים³³ והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו³⁴ אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם³⁵ כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני³⁶ ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי³⁷ וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך³⁸ ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך³⁹ ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך⁴⁰ והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם⁴¹ ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו⁴² כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי⁴³ גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי⁴⁴ וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך⁴⁵ אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם⁴⁶ וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם