| 1 Al tempo in cui governavano i Giudici, ci fu una carestia nel paese e da Betlemme di Giuda un uomo andò per un breve soggiorno nella campagna di Moab con la moglie e due figli. | 1 ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו |
| 2 Quell’uomo si chiamava Elimelech, la moglie Noemi e i due figli Makhlon e Chilion, tutti Efratei da Betlemme di Giuda. Giunsero nella campagna di Moab e vi si fermarono. | 2 ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם |
| 3 Ora Elimelech, marito di Noemi, morì ed essa rimase sola con i due figli. | 3 וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה |
| 4 Questi sposarono donne moabite: una si chiamava Orpa, l’altra Rut. E passarono là dieci anni. | 4 וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים |
| 5 Poi Makhlon e Chilion, morirono tutti e due e rimase la donna senza i due figli e il marito. | 5 וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה |
| 6 Allora essa si levò con le nuore e tornò dalla campagna di Moab: poichè nella campagna di Moab sentì dire che Jahve aveva visitato il suo popolo e gli aveva dato pane. | 6 ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם |
| 7 Partì dunque dal luogo in cui si trovava, insieme con le due nuore: camminarono per tornare al paese di Giuda. | 7 ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה |
| 8 Noemi disse alle due nuore: « Andate, tornate ciascuna alla casa della propria madre. Jahve usi bontà verso di voi, come voi avete fatto con i morti e con me. | 8 ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי |
| 9 Jahve conceda a ciascuna di voi di trovare dimora quieta in casa di un marito ». Essa le baciò e quelle, gemendo forte, proruppero in pianto. | 9 יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה |
| 10 Esse le dissero: « No! Torneremo con te verso il tuo popolo ». | 10 ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך |
| 11 Ma Noemi disse: « Tornate indietro, figlie mie. Perchè volete venire con me? Forse io ho ancora nel mio seno figli che possano diventare vostri mariti? | 11 ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים |
| 12 Tornate indietro, figlie mie, andate! Sono troppo vecchia perchè abbia un marito. E se dicessi: “ Ho qualche speranza: anche questa notte avrò un marito e genererò figli, | 12 שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים |
| 13 forse potreste aspettare che divenissero grandi e vi condannereste a non avere un marito? ”. No, figlie mie; io sono troppo infelice per voi dal momento che la mano di jebve è venuta contro di me» | 13 הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה |
| 14 Esse gridarono e piansero di nuovo. Orpa baciò la suocera; ma Rut non volle staccarsi da lei. | 14 ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה |
| 15 Noemi disse: « Ecco, tua cognata è tornata al suo popolo e al suo dio: torna anche tu con la cognata! ». | 15 ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך |
| 16 Rut disse: « Non farmi premura ad abbandonarti, per andarmene lontano da te: poichè io andrò dove tu andrai e mi fisserò dove ti fisserai; il tuo popolo sarà il mio popolo e il tuo Dio sarà il mio Dio. | 16 ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי |
| 17 Dove tu morirai morirò anch’io e sarò seppellita. Jahve mi conceda questo e mi aggiunga quest’altro, se non sarà la morte che porrà la separazione tra me e te». | 17 באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך |
| 18 Vedendo che si ostinava ad andare con lei, cessò di insistere. | 18 ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה |
| 19 Camminarono così tutte e due finchè non giunsero a Betlemme. Quando furono arrivate a Betlemme, tutta la città rimase colpita a causa di esse e le donne dissero: « È Noemi! ». | 19 ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי |
| 20 Essa rispose loro: « Non chiamatemi più Noemi, ma Mari: poichè Shaddai mi ha amareggiato molto! | 20 ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד |
| 21 Sono andata via piena e Jahve mi riconduce vuota. Perchè mi chiamate Noemi dal momento che Jahve ha agito contro di me e Shaddai mi ha reso infelice? ». | 21 אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי |
| 22 ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים |
