Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 7

¹ ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים² ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם³ כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים⁴ ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות⁵ וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים⁶ ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני⁷ ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים⁸ כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים⁹ ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם¹⁰ כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת¹¹ ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי¹² ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו¹³ ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים¹⁴ ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו¹⁵ אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם¹⁶ כל אשר אזנים לו לשמע ישמע¹⁷ ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל¹⁸ ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו¹⁹ כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל²⁰ ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם²¹ ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות²² ]22-12[²³ כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו²⁴ ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר²⁵ כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו²⁶ והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה²⁷ ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים²⁸ ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים²⁹ ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך³⁰ ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה³¹ וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים³² ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו³³ ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו³⁴ ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח³⁵ וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה³⁶ ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז³⁷ וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים