Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 7

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים	1 Autour de lui s’étaient rassemblés les Pharisiens, ainsi que plusieurs maîtres de la Loi venus de Jérusalem.
2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם	2 Ils virent que certains de ses disciples mangeaient le pain avec des mains impures, c’est-à-dire non lavées.
3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים	3 Il faut savoir que les Pharisiens, et les Juifs en général, ne mangent pas sans s’être lavé les mains jusqu’au coude pour respecter la tradition des anciens.
4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות	4 Lorsqu’ils reviennent des lieux publics, ils ne mangent pas avant de s’être aspergés d’eau, et il y a encore bien d’autres coutumes auxquelles ils sont attachés: purification des coupes, des pots et des cruches en bronze.
5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים	5 Voici donc les Pharisiens et les maîtres de la Loi qui l’interrogent: "Pourquoi tes disciples ne suivent-ils pas la tradition des anciens? Tu vois qu’ils mangent le pain avec des mains impures.”
6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני	6 Jésus leur répond: "Comédiens! Isaïe a joliment bien parlé de vous quand il a écrit: Ce peuple m’honore des lèvres, mais son cœur est loin de moi.
7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים	7 Leur culte ne vaut rien et les préceptes qu’ils enseignent ne sont que des lois humaines.
8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים	8 Vous négligez le commandement de Dieu pour maintenir les traditions humaines!”
9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם	9 Jésus reprit: "Comme vous savez rejeter le commandement de Dieu pour ne pas lâcher votre propre tradition!
10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת	10 Voyez, Moïse a dit: Honore ton père et ta mère, et encore: Celui qui maudit père ou mère sera mis à mort.
11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי	11 Mais selon vous, quelqu’un peut dire à ses père et mère: ‘J’ai déclaré qorban, c’est-à-dire consacré à Dieu, ce que tu pouvais attendre de moi’.
12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו	12 Et dans ce cas vous ne le laissez plus aider son père ou sa mère.
13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים	13 Ainsi vous annulez la parole de Dieu au profit d’une tradition que vous vous transmettez. Et que de choses semblables dans vos pratiques!”
14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו	14 De nouveau Jésus appelle son monde. Il leur dit: "Écoutez et tâchez de comprendre.
15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם	15 Tout ce qui est extérieur à l’homme ne peut pas le rendre impur; ce qui le rend impur, c’est ce qui est sorti de lui.
16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע	16 Que celui qui a des oreilles pour entendre, entende!”
17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל	17 Lorsque Jésus a quitté la foule et rentre à la maison, les disciples l’interrogent sur cette sentence.
18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו	18 Il leur dit: "Vous aussi, vous êtes bouchés à ce point? Ne comprenez-vous pas que tout ce qui du dehors entre dans l’homme ne peut le rendre impur?
19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל	19 Cela ne va pas au cœur, mais au ventre, et finit sur le fumier.” Donc, pour Jésus, tous les aliments devenaient purs.
20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם	20 Et il continuait: "Ce qui sort de l’homme, c’est cela qui le rend impur.
21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות	21 Car du cœur sortent les réflexions malveillantes,
22 ]22-12[	22 les prostitutions, les vols, les assassinats, les adultères, la soif d’argent, les méchancetés, les perfidies, la débauche, l’envie, les blasphèmes, l’orgueil et la démesure.
23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו	23 Toutes ces choses mauvaises viennent du dedans et rendent l’homme impur.
24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר	24 Jésus quitta cet endroit, se dirigeant vers la frontière de Tyr. Il entra dans une maison, bien décidé à ce que personne ne le sache, mais il ne put rester inaperçu.
25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו	25 Bientôt se présenta une femme qui avait entendu parler de lui. Sa petite fille était possédée par un esprit impur, et elle vint tomber à ses pieds.
26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה	26 C’était une femme grecque de Syrie, d’origine phénicienne, et elle suppliait Jésus de faire sortir le démon de sa fille.
27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים	27 Jésus lui répond: "Laisse d’abord les enfants manger à leur faim. On ne prend pas le pain des enfants pour le jeter aux petits chiens.”
28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים	28 Mais elle réplique: "Seigneur, les petits chiens sous la table, mangent les miettes des enfants.”
29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך	29 Jésus lui dit: "À cause de cette parole, tu peux t’en retourner: le démon est sorti de ta fille.”
30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה	30 La femme rentra chez elle et trouva la petite fille allongée sur le lit: le démon était sorti.
31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים	31 De nouveau Jésus se déplace; de la région de Tyr il passe par Sidon et, longeant la mer de Galilée, il arrive en territoire de la Décapole.
32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו	32 C’est alors qu’on lui amène un sourd-muet, en le suppliant pour qu’il lui impose les mains.
33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו	33 Jésus le prend à l’écart de la foule, il lui met les doigts sur les oreilles, puis il crache et touche sa langue.
34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח	34 Alors il lève les yeux vers le ciel et dit, comme peiné: "Effata!”, c’est-à-dire: “Ouvre-toi!”
35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה	35 Aussitôt ses oreilles s’ouvrent et le lien de sa langue se délie: il commence à parler correctement.
36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז	36 Jésus les avertit de n’en rien dire à personne; mais plus il insistait, plus eux s’empressaient de le raconter partout.
37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים	37 Les gens en étaient hors d’eux-mêmes et ils disaient: "Il a bien fait toutes choses, il fait entendre les sourds et parler les muets!”