Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 6

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו	1 Étant sorti de là, Jésus se dirigea vers son village natal et ses disciples le suivaient.
2 וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו	2 Arrivé le jour du sabbat, Jésus se mit à enseigner dans la synagogue et de nombreux auditeurs en étaient stupéfaits: "D’où lui vient tout cela?” disaient-ils. “Il a reçu là une étrange sagesse, et ce sont des miracles peu ordinaires qui tombent de ses mains!
3 הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול	3 Ce n’est pourtant que le charpentier, le fils de Marie; c’est un frère de Jacques, de Joset, de Judas et de Simon. Et ses sœurs, ne sont-elles pas ici chez nous?” Ils butaient donc et ne croyaient pas en lui.
4 ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו	4 Jésus leur dit: "Le seul endroit où l’on ne reconnaît pas un prophète, c’est dans sa patrie, entre ses parents et dans sa famille!”
5 ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם	5 Il ne put faire là aucun miracle, si l’on néglige quelques malades qu’il guérit par une imposition de mains.
6 ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד	6 Il s’étonnait de leur manque de foi. Jésus parcourait donc les villages à la ronde et il enseignait.
7 ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה	7 Il appela à lui les Douze et commença à les envoyer deux par deux; il leur donna autorité sur les esprits impurs.
8 ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה	8 Il leur recommanda de ne rien prendre d’autre qu’un bâton pour la route; ni pain, ni sac, ni monnaie dans la ceinture.
9 רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו	9 “Seulement des sandales aux pieds, leur dit-il, et n’emportez pas deux tuniques.”
10 ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם	10 Il leur dit encore: "Quand une maison vous sera ouverte, restez-y jusqu’au moment de votre départ.
11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא	11 Si l’on ne vous reçoit pas, si l’on ne vous écoute pas, vous secouerez la poussière qui est sous vos pieds avant de partir, ce sera un avertissement.”
12 ויצאו ויקראו לשוב בתשובה	12 C’est ainsi qu’ils partirent pour appeler à la conversion.
13 ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום	13 Ils chassaient bien des démons et guérissaient de nombreux malades avec une onction d’huile.
14 וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות	14 Le roi Hérode entendit parler de Jésus car son nom était maintenant connu. Certains disaient: "Jean-Baptiste est ressuscité d’entre les morts, aussi les forces surnaturelles agissent-elles en lui.”
15 ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים	15 D’autres disaient: "C’est Élie!” Et d’autres encore: "C’est un prophète, comme étaient les prophètes.”
16 וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים	16 Mis au courant des faits, Hérode disait: "J’ai fait décapiter Jean, mais le voilà ressuscité.”
17 כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה	17 Il faut savoir qu’Hérode avait fait arrêter Jean-Baptiste et le gardait en prison enchaîné, pour l’affaire d’Hérodiade, la femme de son frère Philippe qu’il avait épousée.
18 יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך	18 Car Jean disait à Hérode: "Tu n’as pas le droit d’avoir la femme de ton frère.”
19 ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה	19 Hérodiade lui en voulait terriblement; elle voulait le tuer, mais elle ne le pouvait pas,
20 כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו	20 car Hérode respectait Jean: il savait que c’était un homme juste et droit et il le protégeait. Quand il l’écoutait il ne savait plus que faire, cependant il l’entendait volontiers.
21 ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל	21 Un jour pourtant se présenta une occasion favorable. Hérode avait offert un festin à ses ministres, à ses officiers et aux notables de Galilée à l’occasion de son anniversaire.
22 ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך	22 La fille de cette Hérodiade entra pour danser et elle captiva Hérode comme ses invités. Le roi dit alors à la jeune fille: "Demande-moi ce que tu veux et je te le donnerai.”
23 וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי	23 Et il lui fait ce serment: "Demande-moi si tu veux la moitié de mon royaume, je te la donnerai.”
24 ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל	24 Aussitôt la fille sort et dit à sa mère: "Qu’est-ce que je demande?” La mère répond: "La tête de Jean-Baptiste.”
25 ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל	25 Vite elle revient auprès du roi et présente sa demande: "Je veux que tu me donnes tout de suite sur un plat la tête de Jean-Baptiste.”
26 ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה	26 Le roi en est très contrarié, mais il a fait un serment et les invités du banquet en sont témoins, aussi ne veut-il pas lui refuser.
27 ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו	27 Sur-le-champ il envoie un garde avec l’ordre d’apporter la tête de Jean, et le garde va le décapiter dans la prison.
28 וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה	28 Il rapporte sa tête sur un plat et la donne à la jeune fille, et la jeune fille la donne à sa mère.
29 וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר	29 Lorsque les disciples de Jean apprirent la chose, ils vinrent recueillir ses restes et les déposèrent dans une tombe.
30 ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו	30 Les apôtres se retrouvèrent autour de Jésus et lui rapportèrent tout ce qu’ils avaient fait et enseigné.
31 ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול	31 Il leur dit: "Venez donc à l’écart dans un lieu désert, vous vous reposerez un peu.” Car les gens allaient et venaient en si grand nombre qu’on n’avait même pas un instant pour manger.
32 וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד	32 Ils partent donc en barque pour s’isoler dans un lieu désert,
33 וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו	33 mais on les voit partir et beaucoup comprennent; de toutes les villes des gens accourent à pied et arrivent avant eux.
34 ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה	34 Lorsque Jésus débarque, il voit beaucoup de monde et il se sent plein de compassion pour ces gens, car ils font penser à des brebis sans berger. Et il se met à les instruire longuement.
35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד	35 Comme il se fait déjà tard, ses disciples s’approchent de lui et lui disent: "L’endroit est désert et l’heure est déjà passée.
36 שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל	36 Renvoie-les pour qu’ils aillent s’acheter de quoi manger dans les campagnes et les villages voisins.”
37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה	37 Jésus leur répond: "Donnez-leur vous-mêmes à manger.” Ils lui disent: "Nous voilà partis pour acheter 200 deniers de pain, et alors ils pourront manger!”
38 ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים	38 Il leur dit: "Combien de pains avez-vous? Allez voir.” Ils vérifient et lui disent: "Cinq, avec deux poissons.”
39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא	39 Alors Jésus commande à tout ce monde de s’étendre par groupes sur l’herbe verte,
40 וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים	40 et ils s’étendent par carrés de cent et de cinquante.
41 ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם	41 Jésus a pris les cinq pains et les deux poissons; il lève les yeux vers le ciel et prononce la bénédiction, il rompt le pain et commence à en donner aux disciples pour qu’ils le servent. Il partage également les deux poissons pour tout ce monde.
42 ויאכלו כלם וישבעו	42 Tous mangèrent et furent rassasiés.
43 וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים	43 On ramassa même douze pleins paniers de morceaux de pain et de poissons.
44 והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש	44 Il y avait pourtant là 5 000 hommes qui avaient mangé les pains.
45 ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם	45 Aussitôt Jésus obligea les disciples à monter dans la barque et à le précéder de l’autre côté, vers Bethsaïde, pendant qu’il renvoyait la foule.
46 ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל	46 Après les avoir congédiés, il s’en alla dans la montagne pour prier.
47 ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה	47 La nuit était tombée, la barque était au milieu de la mer, et lui seul à terre.
48 וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם	48 Il put voir qu’ils se fatiguaient à ramer, car le vent leur était contraire, et peu avant le lever du jour il vint vers eux: il marchait sur les eaux et semblait vouloir les dépasser.
49 והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו	49 Le voyant marcher sur la mer, ils crurent que c’était un fantôme et ils se mirent à crier,
50 כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו	50 car tous étaient effrayés en le voyant ainsi. Lui leur parla aussitôt et leur dit: "Remettez-vous, c’est moi, ne craignez pas!”
51 וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו	51 Il monta auprès d’eux dans la barque et le vent tomba. Ils en étaient totalement hors d’eux-mêmes,
52 כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם	52 car ils n’avaient pas encore réalisé ce qui s’était passé pour les pains: leur esprit était totalement fermé.
53 ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה	53 Ils traversèrent de façon à atteindre la rive de Génésaret: c’est là qu’ils accostèrent.
54 ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו	54 À peine étaient-ils descendus de la barque qu’on le reconnut
55 וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא	55 et les gens se mirent en branle dans toute la région. On transportait les malades sur des brancards là où l’on apprenait qu’il était;
56 ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו	56 partout où Jésus passait, que ce soient les villages, les villes, ou les campagnes, on déposait les infirmes sur les places publiques. On le suppliait de pouvoir seulement toucher la frange de son vêtement, et tous ceux qui la touchaient étaient sauvés.