Isaiah (ישעיה) - Isaia 106

MODERN HEBREW BIBLE	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו	1 Halleluja! Danket dem Herrn; denn er ist gütig, denn seine Huld währt ewig.
2 מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו	2 Wer kann die großen Taten des Herrn erzählen, all seinen Ruhm verkünden?
3 אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת	3 Wohl denen, die das Recht bewahren und zu jeder Zeit tun, was gerecht ist.
4 זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך	4 Denk an mich, Herr, aus Liebe zu deinem Volk, such mich auf und bring mir Hilfe!
5 לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך	5 Lass mich das Glück deiner Erwählten schauen, an der Freude deines Volkes mich freuen, damit ich gemeinsam mit deinem Erbe mich rühmen kann.
6 חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו	6 Wir haben zusammen mit unsern Vätern gesündigt, wir haben Unrecht getan und gefrevelt.
7 אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף	7 Unsre Väter in Ägypten begriffen deine Wunder nicht, dachten nicht an deine reiche Huld und trotzten dem Höchsten am Schilfmeer.
8 ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו	8 Er aber hat sie gerettet, um seinen Namen zu ehren und seine Macht zu bekunden.
9 ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר	9 Er bedrohte das Schilfmeer, da wurde es trocken; wie durch eine Steppe führte er sie durch die Fluten.
10 ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב	10 Er rettete sie aus der Hand derer, die sie hassten, erlöste sie aus der Gewalt des Feindes.
11 ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר	11 Ihre Bedränger bedeckte das Wasser, nicht einer von ihnen blieb übrig.
12 ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו	12 Nun glaubten sie Gottes Worten und sangen laut seinen Lobpreis.
13 מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו	13 Doch sie vergaßen schnell seine Taten, wollten auf seinen Ratschluss nicht warten.
14 ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון	14 Sie wurden in der Wüste begehrlich und versuchten Gott in der Öde.
15 ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם	15 Er gab ihnen, was sie von ihm verlangten; dann aber erfasste sie Ekel und Überdruss.
16 ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה	16 Sie wurden im Lager eifersüchtig auf Mose und auf Aaron, den Heiligen des Herrn.
17 תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם	17 Die Erde tat sich auf, sie verschlang den Datan und bedeckte die Rotte Abírams.
18 ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים	18 Feuer verbrannte die Rotte, Flammen verzehrten die Frevler.
19 יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה	19 Sie machten am Horeb ein Kalb und warfen sich vor dem Gussbild nieder.
20 וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב	20 Die Herrlichkeit Gottes tauschten sie ein gegen das Bild eines Stieres, der Gras frisst.
21 שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים	21 Sie vergaßen Gott, ihren Retter, der einst in Ägypten Großes vollbrachte,
22 נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף	22 Wunder im Lande Hams, Furcht erregende Taten am Schilfmeer.
23 ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית	23 Da fasste er einen Plan und er hätte sie vernichtet, wäre nicht Mose, sein Erwählter, für sie in die Bresche gesprungen, sodass Gott sie im Zorn nicht vertilgte.
24 וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו	24 Sie verschmähten das köstliche Land; sie glaubten seinen Verheißungen nicht.
25 וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה	25 In ihren Zelten murrten sie, hörten nicht auf die Stimme des Herrn.
26 וישא ידו להם להפיל אותם במדבר	26 Da erhob er gegen sie die Hand, um sie niederzustrecken noch in der Wüste,
27 ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות	27 ihre Nachkommen unter die Völker zu zerstreuen, sie in alle Welt zu versprengen.
28 ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים	28 Sie hängten sich an den Bíal-Pegór und aßen die Opfer der toten Götzen.
29 ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה	29 Sie erbitterten Gott mit ihren schändlichen Taten, bis über sie eine schwere Plage kam.
30 ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה	30 Pinhas trat auf und hielt Gericht; so wurde die Plage abgewandt.
31 ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם	31 Das rechnete Gott ihm als Gerechtigkeit an, ihm und seinem Geschlecht für immer und ewig.
32 ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם	32 An den Wassern von Meríba reizten sie Gottes Zorn, ihretwegen erging es Mose übel.
33 כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו	33 Denn sie hatten seinen Geist erbittert, sein Mund redete unbedacht.
34 לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם	34 Sie rotteten die Völker nicht aus, wie ihnen der Herr einst befahl.
35 ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם	35 Sie vermischten sich mit den Heiden und lernten von ihren Taten.
36 ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש	36 Sie dienten ihren Götzen; die wurden ihnen zur Falle.
37 ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים	37 Sie brachten ihre Söhne und Töchter dar als Opfer für die Dämonen.
38 וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים	38 Sie vergossen schuldloses Blut, das Blut ihrer Söhne und Töchter, die sie den Götzen Kanaans opferten; so wurde das Land durch Blutschuld entweiht.
39 ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם	39 Sie wurden durch ihre Taten unrein und brachen Gott mit ihrem Tun die Treue.
40 ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו	40 Der Zorn des Herrn entbrannte gegen sein Volk, er empfand Abscheu gegen sein Erbe.
41 ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם	41 Er gab sie in die Hand der Völker und die sie hassten, beherrschten sie.
42 וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם	42 Ihre Feinde bedrängten sie, unter ihre Hand mussten sie sich beugen.
43 פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם	43 Oft hat er sie befreit; sie aber trotzten seinem Beschluss und versanken in ihrer Schuld.
44 וירא בצר להם בשמעו את רנתם	44 Doch als er ihr Flehen hörte, sah er auf ihre Not
45 ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו	45 und dachte ihnen zuliebe an seinen Bund; er hatte Mitleid in seiner großen Gnade.
46 ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם	46 Bei denen, die sie verschleppten, ließ er sie Erbarmen erfahren.
47 הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך	47 Hilf uns, Herr, unser Gott, führe uns aus den Völkern zusammen! Wir wollen deinen heiligen Namen preisen, uns rühmen, weil wir dich loben dürfen.
48 ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה	48 Gepriesen sei der Herr, der Gott Israels, vom Anfang bis ans Ende der Zeiten. Alles Volk soll sprechen: Amen. Halleluja!