Ezechiele 6

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Et factus est sermo Domini ad me dicens:	1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
2 “ Fili hominis, pone faciemtuam ad montes Israel et prophetabis ad eos	2 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם
3 et dices: Montes Israel, auditeverbum Domini Dei. Haec dicit Dominus Deus montibus et collibus, voraginibus etvallibus: Ecce ego inducam super vos gladium et destruam excelsa vestra;	3 וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעֹות לָאֲפִיקִים [וְלַגֵּאָיֹת כ] (וְלַגֵּאָיֹות ק) הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב וְאִבַּדְתִּי בָּמֹותֵיכֶם
4 etdemoliar aras vestras, et confringentur delubra vestra, et deiciam interfectosvestros ante idola vestra.	4 וְנָשַׁמּוּ מִזְבְּחֹותֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם
5 Et dabo cadavera filiorum Israel ante faciemsimulacrorum vestrorum et dispergam ossa vestra circum aras vestras;	5 וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְזֵרִיתִי אֶת־עַצְמֹותֵיכֶם סְבִיבֹות מִזְבְּחֹותֵיכֶם
6 inomnibus habitationibus vestris urbes desertae erunt, et excelsa demolientur, utdissipentur et intereant arae vestrae, et confringantur et cessent idola vestra,et conterantur delubra vestra, et deleantur opera vestra.	6 בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיכֶם הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה וְהַבָּמֹות תִּישָׁמְנָה לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחֹותֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם
7 Et cadet interfectusin medio vestri, et scietis quia ego Dominus.	7 וְנָפַל חָלָל בְּתֹוכְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה
8 Et relinquam in vobis eos, qui fugerint gladium in gentibus, cum disperserovos in terris;	8 וְהֹותַרְתִּי בִּהְיֹות לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגֹּויִם בְּהִזָּרֹותֵיכֶם בָּאֲרָצֹות
9 et recordabuntur mei liberati vestri in gentibus, ad quascaptivi ducti sunt, quia contrivi cor eorum fornicans et recedens a me, etoculos eorum fornicantes post idola sua; et displicebunt sibimet super malis,quae fecerunt in universis abominationibus suis,	9 וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אֹותִי בַּגֹּויִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ־שָׁם אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת־לִבָּם הַזֹּונֶה אֲשֶׁר־סָר מֵעָלַי וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנֹות אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם אֶל־הָרָעֹות אֲשֶׁר עָשׂוּ לְכֹל תֹּועֲבֹתֵיהֶם
10 et scient quia ego Dominusnon frustra locutus sum, ut facerem eis malum hoc.	10 וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה לֹא אֶל־חִנָּם דִּבַּרְתִּי לַעֲשֹׂות לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת׃ פ
11 Haec dicit Dominus Deus: Plaude manu tua et percute pede tuo et dic: Heu adomnes abominationes malas domus Israel, quia gladio, fame et peste ruituri sunt!	11 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח אֶל כָּל־תֹּועֲבֹות רָעֹות בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ
12 Qui longe est, peste morietur; qui autem prope, gladio corruet; et, quirelictus fuerit et obsessus, fame morietur, et complebo indignationem meam ineis.	12 הָרָחֹוק בַּדֶּבֶר יָמוּת וְהַקָּרֹוב בַּחֶרֶב יִפֹּול וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר בָּרָעָב יָמוּת וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם
13 Et scietis quia ego Dominus, cum fuerint interfecti eorum in medioidolorum suorum, in circuitu ararum suarum, in omni colle excelso, in cunctissummitatibus montium et subtus omne lignum nemorosum et subtus universam quercumfrondosam, locum ubi obtulerunt tura redolentia universis idolis suis.	13 וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בִּהְיֹות חַלְלֵיהֶם בְּתֹוךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבֹות מִזְבְּחֹותֵיהֶם אֶל כָּל־גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל ׀ רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל־אֵלָה עֲבֻתָּה מְקֹום אֲשֶׁר נָתְנוּ־שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם
14 Etextendam manum meam super eos et faciam terram desolatam et destitutam a desertousque Rebla in omnibus habitationibus eorum, et scient quia ego Dominus ”.	14 וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ
	15 אַתָּה תִזְרַע וְלֹא תִקְצֹור אַתָּה תִדְרֹךְ־זַיִת וְלֹא־תָסוּךְ שֶׁמֶן וְתִירֹושׁ וְלֹא תִשְׁתֶּה־יָּיִן
	16 וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקֹּות עָמְרִי וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית־אַחְאָב וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצֹותָם לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ׃ פ