Shoftim (שופטים) - Giudici 13

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה	1 וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂות הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה׃ פ
2 ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה	2 וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמֹו מָנֹוחַ וְאִשְׁתֹּו עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה
3 וירא מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן	3 וַיֵּרָא מַלְאַךְ־יְהוָה אֶל־הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה־נָא אַתְּ־עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן
4 ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא	4 וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל־תֹּאכְלִי כָּל־טָמֵא
5 כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים	5 כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמֹורָה לֹא־יַעֲלֶה עַל־רֹאשֹׁו כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן־הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהֹושִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים
6 ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי	6 וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נֹורָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי־מִזֶּה הוּא וְאֶת־שְׁמֹו לֹא־הִגִּיד לִי
7 ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמאה כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו	7 וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל־תִּשְׁתִּי ׀ יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל־תֹּאכְלִי כָּל־טֻמְאָה כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן־הַבֶּטֶן עַד־יֹום מֹותֹו׃ פ
8 ויעתר מנוח אל יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היולד	8 וַיֶּעְתַּר מָנֹוחַ אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר בִּי אֲדֹונָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבֹוא־נָא עֹוד אֵלֵינוּ וְיֹורֵנוּ מַה־נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד
9 וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה	9 וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקֹול מָנֹוחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עֹוד אֶל־הָאִשָּׁה וְהִיא יֹושֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנֹוחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ
10 ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי	10 וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר־בָּא בַיֹּום אֵלָי
11 ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר אני	11 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנֹוחַ אַחֲרֵי אִשְׁתֹּו וַיָּבֹא אֶל־הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לֹו הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ אֶל־הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי
12 ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה יהיה משפט הנער ומעשהו	12 וַיֹּאמֶר מָנֹוחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה־יִּהְיֶה מִשְׁפַּט־הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ
13 ויאמר מלאך יהוה אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר	13 וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל־מָנֹוחַ מִכֹּל אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי אֶל־הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר
14 מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טמאה אל תאכל כל אשר צויתיה תשמר	14 מִכֹּל אֲשֶׁר־יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָה אַל־תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר־צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר
15 ויאמר מנוח אל מלאך יהוה נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים	15 וַיֹּאמֶר מָנֹוחַ אֶל־מַלְאַךְ יְהוָה נַעְצְרָה־נָּא אֹותָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים
16 ויאמר מלאך יהוה אל מנוח אם תעצרני לא אכל בלחמך ואם תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא	16 וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל־מָנֹוחַ אִם־תַּעְצְרֵנִי לֹא־אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם־תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא־יָדַע מָנֹוחַ כִּי־מַלְאַךְ יְהוָה הוּא
17 ויאמר מנוח אל מלאך יהוה מי שמך כי יבא דבריך וכבדנוך	17 וַיֹּאמֶר מָנֹוחַ אֶל־מַלְאַךְ יְהוָה מִי שְׁמֶךָ כִּי־יָבֹא [דִבְרֵיךָ כ] (דְבָרְךָ ק) וְכִבַּדְנוּךָ
18 ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא פלאי	18 וַיֹּאמֶר לֹו מַלְאַךְ יְהוָה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא־פֶלִאי׃ ס
19 ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים	19 וַיִּקַּח מָנֹוחַ אֶת־גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת־הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל־הַצּוּר לַיהוָה וּמַפְלִא לַעֲשֹׂות וּמָנֹוחַ וְאִשְׁתֹּו רֹאִים
20 ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה	20 וַיְהִי בַעֲלֹות הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ־יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנֹוחַ וְאִשְׁתֹּו רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם אָרְצָה
21 ולא יסף עוד מלאך יהוה להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא	21 וְלֹא־יָסַף עֹוד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל־מָנֹוחַ וְאֶל־אִשְׁתֹּו אָז יָדַע מָנֹוחַ כִּי־מַלְאַךְ יְהוָה הוּא
22 ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו	22 וַיֹּאמֶר מָנֹוחַ אֶל־אִשְׁתֹּו מֹות נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ
23 ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת	23 וַתֹּאמֶר לֹו אִשְׁתֹּו לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא־לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת
24 ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה	24 וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמֹו שִׁמְשֹׁון וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה
25 ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל	25 וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמֹו בְּמַחֲנֵה־דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל׃ פ