Tsefanjà (צפניה) - Sofonia 1

MODERN HEBREW BIBLE	LA SACRA BIBBIA
1 דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל	1 Parola del Signore, rivolta a Gioele, figlio di Petuèl.
2 שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם	2 Udite questo, anziani, ascoltate tutti, abitanti del paese: E' mai capitato questo ai vostri giorni o ai giorni dei vostri padri?
3 עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר	3 Raccontatelo ai vostri figli, e i figli vostri ai loro figli, e i figli di costoro all'altra generazione!
4 יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל	4 Il resto del verme l'ha divorato la locusta, il resto della locusta l'ha divorato il bruco e il resto del bruco l'ha divorato la cavalletta.
5 הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם	5 Svegliatevi, ubriaconi, e piangete! Lamentatevi tutti, bevitori di vino, per il mosto che vi è stato tolto dalla bocca!
6 כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו	6 Un popolo assale il mio paese; esso è forte e innumerevole. I suoi denti sono denti di leone; ha i molari di una leonessa!
7 שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה	7 Ha ridotto le mie viti a uno sterpo, i miei fichi a tronchi di legno secco; li ha tutti scortecciati, abbattuti, i loro rami sono rimasti bianchi!
8 אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה	8 Piangi, come fanciulla vestita di sacco, per il suo giovane sposo.
9 הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה	9 Offerta e libagione son sparite dalla casa del Signore! Fanno lutto i sacerdoti, i ministri del Signore!
10 שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר	10 La campagna è brulla, il suolo è in lutto: ché il frumento è devastato, il mosto non c'è più, l'olio è finito!
11 הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה	11 Impallidite, agricoltori, urlate, vignaioli, per il frumento e per l'orzo: la messe dei campi è perduta!
12 הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם	12 La vite si è seccata, il fico è inaridito; il melograno con la palma e il melo, tutti gli alberi del campo si sono seccati. Sì, è scomparsa l'allegria di mezzo agli uomini.
13 חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך	13 Cingetevi, fate lamentazioni, sacerdoti, urlate, ministri dell'altare! Venite, pernottate vestiti di sacco, ministri del mio Dio! E' scomparsa dalla casa del vostro Dio offerta e libagione!
14 קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה	14 Prescrivete un digiuno rituale, convocate un'adunanza; riunite gli anziani, tutti gli abitanti del paese nella casa del Signore vostro Dio e gridate al Signore!
15 אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא	15 Ah, quel giorno! Sì, il giorno del Signore è vicino, viene come la devastazione dell'Onnipotente!
16 הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל	16 Forse non è vero? Davanti ai nostri occhi è scomparso l'alimento; dalla casa del nostro Dio la gioia e il giubilo.
17 עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן	17 Sono marciti i semi sotto le zolle; sono vuoti i magazzini, distrutti i granai, perché il grano è finito!
18 מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו	18 Come si lamenta il bestiame! Vagolano le mandrie di buoi perché non c'è più pascolo per loro! Perfino le greggi la scontano!
19 אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה	19 A te, Signore, io grido! Il fuoco ha divorato i pascoli del deserto; la fiamma ha consumato tutte le piante del campo!
20 גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר	20 Anche gli animali campestri si rivolgono a te, perché si son seccati i corsi d'acqua e il fuoco ha divorato i pascoli del deserto!