Micà (מיכה) - Michea 24

MODERN HEBREW BIBLE	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר	1 Am zehnten Tag des zehnten Monats im neunten Jahr erging das Wort des Herrn an mich:
2 בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה	2 Menschensohn, schreib dir das Datum dieses Tages auf, genau den heutigen Tag! Am heutigen Tag begann der König von Babel seinen Angriff auf Jerusalem.
3 ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים	3 Leg dem widerspenstigen Volk ein Gleichnis vor und sag zu ihnen: So spricht Gott, der Herr: Stell einen Kessel aufs Feuer, stell ihn auf; auch Wasser gieß ein!
4 אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא	4 Leg Fleisch hinein, lauter gute Stücke, Lende und Schulter! Gib die besten Knochen dazu!
5 מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה	5 Nimm auserlesene Schafe! Auch Brennholz leg ringsum unter den Kessel! Lass die Fleischstücke kochen! Auch die Knochen koch mit!
6 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל	6 Darum - so spricht Gott, der Herr: Weh der Stadt voll Blutschuld, weh dem verrosteten Kessel und weh dem Rost, der nicht abgeht. Stück für Stück nimm wahllos heraus!
7 כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר	7 Denn das Blut, das die Stadt vergoss, ist noch mitten in ihr. An den nackten Felsen hat sie es hingeschüttet. Nicht auf die Erde hat sie es vergossen und nicht mit Erde bedeckt,
8 להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות	8 sodass mein Zorn entbrannte und ich Rache nahm: Auf dem nackten Felsen vergieße ich ihr Blut; es wird nicht mit Erde bedeckt.
9 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה	9 Darum - so spricht Gott, der Herr: Weh der Stadt voll Blutschuld. Auch ich schichte einen großen Holzstoß auf,
10 הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו	10 ich häufe das Holz, ich entzünde das Feuer, ich koche das Fleisch, ich gieße die Brühe ab [und die Knochen sollen verbrennen].
11 והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה	11 Dann stelle ich den Kessel leer auf die Glut, damit das Metall sich erhitzt und glüht, damit schmilzt, was an ihm unrein ist, und der Rost verschwindet.
12 תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה	12 Doch umsonst die Mühe: Der starke Rost geht im Feuer nicht ab.
13 בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך	13 Wegen deiner Schandtaten und deiner Unreinheit - weil ich dich rein machen wollte, du aber nicht frei wurdest von deiner Unreinheit - sollst du nicht mehr rein werden, bis ich meinen Zorn an dir gestillt habe.
14 אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה	14 Ich, der Herr, habe gesprochen. Jetzt ist es soweit, ich führe es aus. Ich sehe nicht tatenlos zu. Ich habe kein Mitleid, es reut mich nicht. Nach deinem Verhalten und deinen Taten will ich dich richten - Spruch Gottes, des Herrn.
15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר	15 Das Wort des Herrn erging an mich:
16 בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך	16 Menschensohn, ich nehme dir die Freude deiner Augen durch einen jähen Tod. Doch du sollst weder klagen noch weinen. Keine Träne darfst du vergießen,
17 האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל	17 nur leise stöhnen. Keine Trauerfeier sollst du halten. Binde deinen Kopfbund um und zieh deine Schuhe an! Verhülle deinen Bart nicht, und iss kein Trauerbrot!
18 ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי	18 Ich redete am Morgen zum Volk. Meine Frau starb am Abend und ich tat am Morgen, was mir befohlen war.
19 ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה	19 Da sagte das Volk zu mir: Willst du uns nicht erklären, was dein Verhalten für uns zu bedeuten hat?
20 ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר	20 Ich antwortete ihnen: Das Wort des Herrn ist an mich ergangen.
21 אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו	21 Sag zum Haus Israel: So spricht Gott, der Herr: Ich will mein Heiligtum entweihen, den Zufluchtsort, auf den ihr so stolz seid, die Freude eurer Augen und die Sehnsucht eurer Seele. Eure Söhne und Töchter, die ihr zurückgelassen habt, werden unter dem Schwert fallen.
22 ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו	22 Dann werdet ihr genauso handeln wie ich: Ihr werdet den Bart nicht verhüllen und kein Trauerbrot essen.
23 ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו	23 Euren Kopfbund werdet ihr auf dem Kopf behalten und eure Schuhe an den Füßen. Ihr werdet weder klagen noch weinen, sondern wegen eurer Sünden dahinsiechen und miteinander stöhnen.
24 והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה	24 Ezechiel wird ein Mahnzeichen für euch sein. Genauso wie er gehandelt hat, werdet ihr handeln; wenn das eintrifft, werdet ihr erkennen, dass ich Gott, der Herr, bin.
25 ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם	25 Du aber, Menschensohn, an jenem Tag, wenn ich ihnen ihren Zufluchtsort nehme, ihre Pracht und Wonne, die Freude ihrer Augen und die Sehnsucht ihrer Seele, ihre Söhne und Töchter,
26 ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים	26 an jenem Tag wird zu dir ein Flüchtling kommen, um dir die Nachricht zu bringen.
27 ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה	27 Und an jenem Tag wird in Gegenwart des Flüchtlings dein Mund geöffnet. Du wirst reden und nicht mehr stumm sein. So wirst du zu einem Mahnzeichen für sie und sie werden erkennen, dass ich der Herr bin.