Joel (יואל) - Gioele 9

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים	1 Le peuple qui marchait dans la nuit, a vu une grande lumière. Comme ils restaient en terre de ténèbres, une lumière a brillé sur eux.
2 העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם	2 Tu as multiplié la nation, tu as fait déborder sa joie. Ils sont en fête devant toi comme au jour de la moisson, c’est la joie comme au partage du butin.
3 הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל	3 Car le joug qui pesait sur eux, le bâton qui frappait ses épaules, le fouet de son surveillant, tu les as brisés comme au jour de Madian.
4 כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין	4 Les chaussures de guerre et le manteau souillé de sang sont brûlés, jetés en pâture aux flammes.
5 כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש	5 Oui, un enfant nous est né, un fils nous a été donné. L’insigne du pouvoir est placé sur son épaule. on lui donne ce nom: “Conseiller-merveilleux, Dieu-fort, Père-éternel, Prince-de-la-paix.”
6 כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום	6 Avec lui l’empire grandit, et c’est la paix sans fin pour le trône de David et pour sa dynastie: il l’établit et l’affermit dans le droit et la justice. Le zèle de Yahvé Sabaot fera que cela soit, dès maintenant et à jamais.
7 למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת	7 Le Seigneur a jeté une parole en Jacob, elle est tombée en Israël.
8 דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל	8 Tout ce peuple a été témoin, Éphraïm et les habitants de Samarie. Mais dans leur fierté, leur arrogance, ils ont dit:
9 וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר	9 “Les briques sont tombées? Eh bien, nous reconstruirons en pierres de taille. Les sycomores ont été abattus? Nous les remplacerons par des cèdres.”
10 לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף	10 C’est pourquoi Yahvé dresse contre ce peuple son ennemi Razone, il excite ses adversaires:
11 וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך	11 Aram à l’est, les Philistins à l’ouest. Ils dévorent Israël à belles dents. Mais la colère de Yahvé n’est toujours pas satisfaite, sa main menace encore!
12 ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה	12 Le peuple n’est pas revenu vers celui qui le frappait, il n’a pas consulté Yahvé Sabaot.
13 והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו	13 C’est pourquoi en un seul jour Yahvé a retranché d’Israël la tête et la queue, la palme et le jonc
14 ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד	14 (la tête c’est l’ancien, le noble; la queue c’est le prophète qui enseigne le mensonge).
15 זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב	15 Les guides de ce peuple l’égarent, ceux qui le conduisent ont perdu le chemin.
16 ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים	16 C’est pourquoi le Seigneur sera sans pitié pour ses jeunes gens, pour ses orphelins et ses veuves, car tout ce peuple vit dans l’hypocrisie et la méchanceté: ils n’ont sur les lèvres que des paroles stupides. Mais sa colère n’est toujours pas satisfaite, sa main menace encore!
17 על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה	17 Car leur dette est devenue un feu, elle dévore les ronces et les épines, elle enflamme les taillis de la forêt
18 כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן	18 et la fumée s’élève en tourbillons. La colère de Yahvé Sabaot a secoué le pays; le peuple est devenu la proie des flammes, car plus personne n’a pitié de son frère.
19 בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו	19 On coupe à droite et l’on a encore faim, on dévore à gauche et l’on n’est pas rassasié; chacun déchire son voisin.
20 ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו	20 Éphraïm se dresse contre Manassé, Manassé contre Éphraïm, et tous deux se dressent contre Juda. Mais sa colère n’est toujours pas satisfaite, sa main menace encore!
21 מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה