Shemòt (שמות) - Esodo 4

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך יהוה	1 Moïse répondit à Dieu: “Ils ne me croiront pas et ne m’écouteront pas. Ils me diront: Yahvé ne t’est pas apparu!”
2 ויאמר אליו יהוה מזה בידך ויאמר מטה	2 Yahvé lui dit: “Qu’as-tu dans ta main?” Il répondit: “Un bâton!”
3 ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו	3 Yahvé lui dit: “Jette-le à terre!” Il le jeta à terre et le bâton devint un serpent: Moïse se jeta en arrière.
4 ויאמר יהוה אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו	4 Yahvé lui dit: “Étends ta main! prends-le par la queue!” Moïse étendit la main et le prit; le serpent redevint un bâton dans sa main.
5 למען יאמינו כי נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב	5 “Ainsi ils croiront que Yahvé, le Dieu de leurs pères, le Dieu d’Abraham, le Dieu d’Isaac et le Dieu de Jacob t’est bien apparu.”
6 ויאמר יהוה לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג	6 Yahvé lui dit encore: “Mets donc ta main dans ton vêtement!” Il mit sa main dans son vêtement et l’en retira. Or voici que sa main était couverte de lèpre, blanche comme la neige.
7 ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו	7 Yahvé lui dit: “Remets ta main dans ton vêtement!” Il remit sa main dans son vêtement et, quand il la retira, elle était saine comme le reste de son corps.
8 והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון	8 “S’ils ne croient pas et ne t’écoutent pas après le premier signe, ils croiront au second.
9 והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת	9 Et s’ils ne croient à aucun de ces deux signes, s’ils ne veulent pas t’écouter, tu prendras de l’eau dans le Nil, tu la répandras sur la terre sèche, et l’eau que tu auras prise dans le Nil se changera en sang sur la terre sèche.”
10 ויאמר משה אל יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי	10 Moïse dit à Yahvé: “Je t’en supplie, mon Seigneur! Je n’ai jamais su bien parler, et ce n’est pas mieux depuis que tu parles à ton serviteur. Je ne trouve pas les mots pour m’exprimer.”
11 ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה	11 Yahvé lui répondit: “Qui a donné une bouche à l’homme? Qui le rend muet ou sourd, clairvoyant ou aveugle? N’est-ce pas moi, Yahvé?
12 ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר	12 Va donc: je mettrai dans ta bouche les paroles que tu devras dire.”
13 ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח	13 Moïse dit alors: “Je t’en supplie, mon Seigneur! Envoie ton message par qui tu voudras.”
14 ויחר אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו	14 Cette fois, Yahvé se mit en colère contre Moïse et lui dit: “Ton frère Aaron, le Lévite, n’est-il pas là? Je sais qu’il a la parole facile. Le voici justement qui vient à ta rencontre et il sera tout heureux de te voir.
15 ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון	15 Tu lui parleras, tu lui diras ce qu’il devra dire, et moi, je serai dans ta bouche et dans la sienne, et je vous dirai ce que vous devrez faire.
16 ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים	16 Il parlera au peuple à ta place: toi avec lui, ce sera comme Dieu avec son prophète.
17 ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת	17 Tu auras en main ce bâton, et avec lui tu feras des miracles!”
18 וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום	18 Moïse repartit vers son beau-père Jéthro et lui dit: “Je voudrais m’en aller pour retrouver mes frères en Égypte, je veux voir s’ils sont encore en vie.” Jéthro répondit à Moïse: “Va-t’en en paix!”
19 ויאמר יהוה אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך	19 Yahvé dit à Moïse, au pays de Madian: “Va! Retourne en Égypte, car tous ceux qui en voulaient à ta vie sont morts.”
20 ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו	20 Moïse prit donc sa femme et ses fils, les fit monter sur un âne, et retourna en Égypte. Moïse avait en main le bâton de Dieu.
21 ויאמר יהוה אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המפתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם	21 Yahvé dit à Moïse: “Lorsque tu retourneras en Égypte, tu feras devant le Pharaon tous les prodiges que je t’ai mis en mains. Mais moi, je ferai qu’il s’entête, et il refusera de laisser partir mon peuple.
22 ואמרת אל פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל	22 Alors tu diras au Pharaon: ‘Voici ce que dit Yahvé: Israël est mon fils premier-né.
23 ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך	23 Je t’ai dit: Laisse partir mon fils pour qu’il me serve, mais toi, tu as refusé de le laisser partir! C’est pourquoi je vais tuer ton fils premier-né.’ ”
24 ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו	24 Durant le voyage, à l’étape, Yahvé vint à la rencontre de Moïse et chercha à le faire mourir.
25 ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי	25 Séfora prit alors un caillou, coupa le prépuce de son fils et en toucha les pieds de Moïse, puis elle dit: “Tu es vraiment pour moi un époux de sang.”
26 וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת	26 Aussitôt Yahvé le laissa. Elle avait dit “Époux de sang” à cause de la circoncision.
27 ויאמר יהוה אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו	27 Yahvé dit à Aaron: “Va à la rencontre de Moïse dans le désert!” Il partit donc à la rencontre de Moïse à la montagne de Dieu, et il l’embrassa.
28 ויגד משה לאהרן את כל דברי יהוה אשר שלחו ואת כל האתת אשר צוהו	28 Moïse raconta à Aaron toutes les paroles de Yahvé qui l’envoyait en mission et tous les signes qu’il l’avait chargé de faire.
29 וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל	29 Moïse et Aaron allèrent donc réunir tous les anciens des Israélites.
30 וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר יהוה אל משה ויעש האתת לעיני העם	30 Aaron leur rapporta toutes les paroles que Yahvé avait dites à Moïse, et il fit les signes sous les yeux du peuple.
31 ויאמן העם וישמעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו	31 Le peuple crut, il comprit que Yahvé avait eu pitié des Israélites et qu’il avait vu leur humiliation. Ils se mirent à genoux et se prosternèrent.