Shemòt (שמות) - Esodo 16

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים	1 Les Israélites partirent d’Élim. Ils arrivèrent au désert de Sin, entre Élim et le Sinaï, le quinzième jour du deuxième mois après leur sortie d’Égypte.
2 וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר	2 Toute la communauté des Israélites murmura contre Moïse et Aaron dans le désert.
3 ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב	3 Les Israélites leur dirent: “Pourquoi Yahvé ne nous a-t-il pas fait mourir au pays d’Égypte? Là nous pouvions nous asseoir devant des marmites de viande et nous mangions du pain comme nous voulions; mais vous nous avez fait aller à ce désert pour y faire mourir de faim toute cette foule.”
4 ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא	4 Yahvé dit à Moïse: “Je vais vous faire pleuvoir du pain du haut du ciel. Que le peuple sorte et ramasse chaque jour ce dont il a besoin: je vais bien voir s’il marche ou non selon ma Loi.
5 והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום	5 Le sixième jour ils ramasseront et prépareront le double de ce qu’ils ramassent les autres jours.”
6 ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים	6 Moïse et Aaron dirent à tous les Israélites: “Ce soir vous saurez que c’est Yahvé qui vous a fait sortir d’Égypte,
7 ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו	7 et demain matin vous verrez la Gloire de Yahvé, car il vous a entendus réclamer contre lui. Vos plaintes n’étaient pas contre nous: nous autres, qui sommes-nous?”
8 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה	8 Moïse leur dit: “Ce soir Yahvé vous donnera de la viande à manger, et demain matin du pain, car Yahvé a entendu vos murmures contre lui. Nous autres, que sommes-nous? Ce n’est pas contre nous que vous murmurez, mais bien contre Yahvé.”
9 ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם	9 Moïse dit à Aaron: “Voici ce que tu diras à toute la communauté des Israélites: Approchez-vous de Yahvé, car il a entendu vos murmures.”
10 ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן	10 Or, pendant qu’Aaron parlait à toute la communauté des Israélites, ils se tournèrent vers le désert et voici que la Gloire de Yahvé apparut dans la nuée.
11 וידבר יהוה אל משה לאמר	11 Yahvé s’adressa à Moïse et lui dit:
12 שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם	12 “J’ai entendu les murmures des Israélites, voici donc ce que tu leur diras: À la tombée du jour vous mangerez de la viande et au matin vous aurez votre content de pain. Alors vous saurez que je suis Yahvé, votre Dieu.”
13 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה	13 Ce même soir, des cailles montèrent et couvrirent le camp. Et le matin, il y eut une couche de rosée autour du camp.
14 ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ	14 Lorsque la couche de rosée se leva, voici que la surface du désert était couverte d’une croûte, pas plus épaisse que le givre sur la terre.
15 ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה	15 Quand les Israélites la virent, ils se dirent: “Manhou? (“Qu’est-ce que c’est?”), car ils ne savaient pas ce que c’était. Alors Moïse leur dit: “C’est le pain que Yahvé vous donne en nourriture.
16 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו	16 “Et voici l’ordre de Yahvé: Ramassez-en selon ce que chacun peut manger, une mesure par personne selon le nombre des personnes. Chacun en prendra pour tous ceux qui vivent sous sa tente.”
17 ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט	17 Les Israélites firent donc ainsi. Ils en ramassèrent, l’un plus, l’autre moins.
18 וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו	18 Mais quand on le mesura avec une mesure, pour celui qui avait ramassé beaucoup, rien ne débordait, et pour celui qui avait ramassé moins, la mesure était pleine. Chacun ramassait donc sa ration.
19 ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר	19 Moïse leur dit encore: “Que personne n’en laisse jusqu’au matin.”
20 ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה	20 Mais on n’écouta pas Moïse et certains en gardèrent jusqu’au matin. Or voilà que les vers s’y étaient mis, c’était immangeable. Alors Moïse se mit en colère contre eux.
21 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס	21 Ils en ramassaient chaque matin, chacun sa ration, et dès que le soleil chauffait la manne fondait.
22 ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה	22 Le sixième jour ils ramassèrent le double de pain: deux mesures par personne. Tous les princes de la communauté vinrent le dire à Moïse.
23 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר	23 Il leur répondit: “Voici ce qu’a dit Yahvé: Demain est un sabbat, un saint repos en l’honneur de Yahvé. Ce que vous devez cuire, cuisez-le maintenant, et ce que vous devez faire bouillir, faites-le bouillir maintenant. Mais tout ce qui restera, vous le garderez pour demain.”
24 ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו	24 Ils en gardèrent donc jusqu’au matin selon l’ordre de Moïse, et rien ne se perdit: il n’y avait pas de vers dedans.
25 ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה	25 Moïse dit: “Mangez-le aujourd’hui! Aujourd’hui, c’est un sabbat pour Yahvé, et vous n’en trouverez pas dehors.
26 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו	26 Pendant six jours vous en ramasserez, mais le septième jour, le jour du sabbat, il n’y en aura pas.”
27 ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו	27 En effet, le septième jour des gens sortirent pour en ramasser mais ils n’en trouvèrent pas.
28 ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי	28 Yahvé dit à Moïse: “Combien de temps encore refuserez-vous d’observer mes commandements et mes lois?
29 ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי	29 Regardez! Yahvé vous a donné le jour du repos, c’est pour cela qu’il vous donne au sixième jour du pain pour deux jours. Restez donc chez vous et que personne ne sorte de chez lui le septième jour.”
30 וישבתו העם ביום השבעי	30 Le peuple se reposa donc le septième jour.
31 ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש	31 La maison d’Israël appela cette nourriture: la manne. C’était comme une petite graine blanche et elle avait le goût d’une galette de miel.
32 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים	32 Moïse leur dit: “Voici une instruction de Yahvé: Prenez une pleine mesure de manne que vous garderez pour vos descendants. Ils pourront voir ainsi le pain que je vous ai fait manger au désert, lorsque je vous ai fait sortir du pays d’Égypte.”
33 ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם	33 Moïse dit à Aaron: “Prends un pot et verse dedans une pleine mesure de manne. Tu la déposeras devant Yahvé à l’intention de vos descendants.”
34 כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת	34 Aaron la déposa devant l’Arche d’Alliance comme Yahvé l’avait ordonné à Moïse.
35 ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען	35 Les Israélites mangèrent la manne pendant quarante ans, jusqu’à leur arrivée dans un pays habité; ils mangèrent la manne jusqu’à leur arrivée en pays de Canaan.
36 והעמר עשרית האיפה הוא	36 La mesure dont on se servait faisait à peu près quatre litres.