Tehillim (תהילים) - Salmi 9

MODERN HEBREW BIBLE	NEW AMERICAN BIBLE
1 ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם	1 When the day arrived on which the order decreed by the king was to be carried out, the thirteenth day of the twelfth month, Adar, on which the enemies of the Jews had expected to become masters of them, the situation was reversed: the Jews became masters of their enemies.
2 נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים	2 The Jews mustered in their cities throughout the provinces of King Ahasuerus to attack those who sought to do them harm, and no one could withstand them, but all peoples were seized with a fear of them.
3 וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם	3 Moreover, all the officials of the provinces, the satraps, governors, and royal procurators supported the Jews from fear of Mordecai;
4 כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול	4 for Mordecai was powerful in the royal palace, and the report was spreading through all the provinces that he was continually growing in power.
5 ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם	5 The Jews struck down all their enemies with the sword, killing and destroying them; they did to their enemies as they pleased.
6 ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש	6 In the stronghold of Susa, the Jews killed and destroyed five hundred men.
7 ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא	7 They also killed Parshandatha, Dalphon, Aspatha,
8 ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא	8 Porathai, Adalia, Aridatha, 9 Parmashta, Arisai, Aridai, and Vaizatha,
9 ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארדי ואת ויזתא
10 עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם	10 the ten sons of Haman, son of Hammedatha, the foe of the Jews. However, they did not engage in plundering.
11 ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך	11 On the same day, when the number of those killed in the stronghold of Susa was reported to the king,
12 ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש	12 he said to Queen Esther: "In the stronghold of Susa the Jews have killed and destroyed five hundred men, as well as the ten sons of Haman. What must they have done in the other royal provinces! You shall again be granted whatever you ask, and whatever you request shall be honored."
13 ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ	13 So Esther said, "If it pleases your majesty, let the Jews in Susa be permitted again tomorrow to act according to today's decree, and let the ten sons of Haman be hanged on gibbets."
14 ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו	14 The king then gave an order to this effect, and the decree was published in Susa. So the ten sons of Haman were hanged,
15 ויקהלו היהודיים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם	15 and the Jews in Susa mustered again on the fourteenth of the month of Adar and killed three hundred men in Susa. However, they did not engage in plundering.
16 ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם	16 The other Jews, who dwelt in the royal provinces, also mustered and defended themselves, and obtained rest from their enemies. They killed seventy-five thousand of their foes, without engaging in plunder,
17 ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה	17 on the thirteenth day of the month of Adar. On the fourteenth of the month they rested, and made it a day of feasting and rejoicing.
18 והיהודיים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה	18 (The Jews in Susa, however, mustered on the thirteenth and fourteenth of the month. But on the fifteenth they rested, and made it a day of feasting and rejoicing.)
19 על כן היהודים הפרוזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו	19 That is why the rural Jews, who dwell in villages, celebrate the fourteenth of the month of Adar as a day of rejoicing and feasting, a holiday on which they send gifts of food to one another.
20 ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים	20 Mordecai recorded these events and sent letters to all the Jews, both near and far, in all the provinces of King Ahasuerus.
21 לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה	21 He ordered them to celebrate every year both the fourteenth and the fifteenth of the month of Adar
22 כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים	22 as the days on which the Jews obtained rest from their enemies and as the month which was turned for them from sorrow into joy, from mourning into festivity. They were to observe these days with feasting and gladness, sending food to one another and gifts to the poor.
23 וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם	23 The Jews took upon themselves for the future this observance which they instituted at the written direction of Mordecai.
24 כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם	24 Haman, son of Hammedatha the Agagite, the foe of all the Jews, had planned to destroy them and had cast the pur, or lot, for the time of their defeat and destruction.
25 ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ	25 Yet, when Esther entered the royal presence, the king ordered in writing that the wicked plan Haman had devised against the Jews should instead be turned against Haman and that he and his sons should be hanged on gibbets.
26 על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם	26 And so these days have been named Purim after the word pur. Thus, because of all that was contained in this letter, and because of what they had witnessed and experienced in this affair,
27 קימו וקבל היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה	27 the Jews established and took upon themselves, their descendants, and all who should join them, the inviolable obligation of celebrating these two days every year in the manner prescribed by this letter, and at the time appointed.
28 והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם	28 These days were to be commemorated and kept in every generation, by every clan, in every province, and in every city. These days of Purim were never to fall into disuse among the Jews, nor into oblivion among their descendants.
29 ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית	29 Queen Esther, daughter of Abihail and of Mordecai the Jew, wrote to confirm with full authority this second letter about Purim,
30 וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת	30 when Mordecai sent documents concerning peace and security to all the Jews in the hundred and twenty-seven provinces of Ahasuerus' kingdom.
31 לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצמות וזעקתם	31 Thus were established, for their appointed time, these days of Purim which Mordecai the Jew and Queen Esther had designated for the Jews, just as they had previously enjoined upon themselves and upon their race the duty of fasting and supplication.
32 ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר	32 The command of Esther confirmed these prescriptions for Purim and was recorded in the book.