Bereshìt (בראשית) - Genesi 47

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן	1 Alors Joseph vint prévenir le Pharaon: “Mon père et mes frères, lui dit-il, sont arrivés du pays de Canaan avec leur petit et leur gros bétail, et tout ce qui leur appartient. Ils sont au pays de Gossen.”
2 ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה	2 Joseph prit cinq de ses frères et les conduisit devant le Pharaon.
3 ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו	3 Pharaon dit à ses frères: “Que faites-vous?” Ils répondirent au Pharaon: “Tes serviteurs élèvent du petit bétail, nous le faisons comme le faisaient nos pères.”
4 ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן	4 Ils firent cette demande au Pharaon: “Nous sommes venus pour habiter dans ce pays, car il n’y a plus de pâturages pour le troupeau de tes serviteurs, tellement la famine est grande au pays de Canaan. Tes serviteurs pourront-ils s’installer maintenant au pays de Gossen?”
5 ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך	5 Le Pharaon dit alors à Joseph: “Ton père et tes frères sont venus me trouver.
6 ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי	6 Le pays d’Égypte est à ta disposition; installe ton père et tes frères dans le meilleur endroit du pays. Qu’ils habitent au pays de Gossen, et si tu sais qu’il y a parmi eux des hommes de valeur, tu les prendras comme chefs de mes propres troupeaux.”
7 ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה	7 Joseph fit donc venir son père Jacob; il le présenta au Pharaon et Jacob salua le Pharaon.
8 ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך	8 Le Pharaon demanda à Jacob: “Quel est ton âge?”
9 ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם	9 Jacob répondit au Pharaon: “J’en suis à la cent trentième année de ma vie errante, mais je n’ai pas atteint le grand âge de mes pères, qui étaient nomades comme moi. Ma vie a été courte et malheureuse.”
10 ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה	10 Jacob salua de nouveau le Pharaon et se retira de devant lui.
11 ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה	11 Joseph installa donc son père et ses frères, il leur donna des terres au pays d’Égypte, dans le meilleur endroit, dans la terre de Ramsès, comme l’avait ordonné le Pharaon.
12 ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף	12 Joseph se chargea de nourrir son père et ses frères, ainsi que toute la famille de son père; il leur donna du pain selon le nombre des enfants.
13 ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב	13 Il n’y avait plus de pain sur toute la terre, tellement la famine était grande. Le pays d’Égypte et le pays de Canaan étaient épuisés par cette famine.
14 וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה	14 Alors Joseph rassembla tout l’argent que donnaient les Égyptiens et les Cananéens lorsqu’ils venaient acheter du blé. Et Joseph fit rentrer cet argent dans le palais du Pharaon.
15 ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף	15 Mais bientôt il n’y eut plus d’argent, ni en Égypte, ni en Canaan. Tous les Égyptiens vinrent donc trouver Joseph: “Donne-nous du pain, lui dirent-ils, même si nous n’avons plus d’argent. Faut-il donc que nous mourions sous tes yeux?”
16 ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס כסף	16 Joseph leur répondit: “Si vous n’avez plus d’argent, donnez-moi vos troupeaux et je vous donnerai du pain en échange.”
17 ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא	17 Ils amenèrent donc leurs troupeaux à Joseph, et Joseph leur donna du pain en échange des chevaux, des troupeaux de petit et gros bétail et même des ânes. Il leur fournit des aliments cette année-là au prix de tous leurs troupeaux.
18 ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו	18 À la fin de cette année-là, ils vinrent de nouveau le trouver et lui dirent: “Mon seigneur sait bien que nous n’avons plus d’argent et que nos troupeaux appartiennent maintenant à mon seigneur. Nous n’avons plus à lui offrir que nos corps et nos champs.
19 למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם	19 Devons-nous donc maintenant mourir sous tes yeux, nous et nos champs? Donne-nous du pain en échange de nos corps et de nos champs. Nous serons, nous et nos champs, les esclaves du Pharaon. Donne-nous du grain pour que nous restions en vie; sinon, nous allons mourir et nos champs retourneront en friche.”
20 ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה	20 Ainsi Joseph acquit tous les champs d’Égypte pour le compte du Pharaon, car les Égyptiens vendaient tous leurs champs, tellement la famine pesait sur eux. Tout le pays devint ainsi la propriété du Pharaon.
21 ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו	21 Quant au peuple, il fut réduit en esclavage dans tout le pays d’Égypte.
22 רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם	22 Cependant Joseph ne reprit pas aux prêtres leurs terres, car il y avait une loi du Pharaon en leur faveur, et d’après cette loi, le Pharaon devait assurer la nourriture des prêtres. C’est pourquoi ils ne vendirent pas les champs qui leur appartenaient.
23 ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה	23 Joseph dit alors au peuple: “Je vous ai achetés aujourd’hui, vous et vos champs, pour le Pharaon. Voici donc du grain pour vous, vous ensemencerez vos champs.
24 והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם	24 Quand viendra le temps de la récolte, vous donnerez un cinquième de cette récolte au Pharaon, et les quatre autres parts vous resteront pour ensemencer vos champs, et pour vous nourrir, vous et tous ceux de votre maison.”
25 ויאמרו החיתנו נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה	25 Ils répondirent: “Grâce à toi nous allons vivre! Puissions-nous trouver grâce aux yeux de mon seigneur: nous serons les esclaves du Pharaon!”
26 וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה	26 Joseph établit donc un impôt sur les champs d’Égypte et, maintenant encore, un cinquième de la récolte est remis au Pharaon. Seuls les champs des prêtres ne devinrent pas propriété du Pharaon.
27 וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד	27 Les Israélites habitèrent en Égypte sur les terres de Gossen. Ils en prirent possession, ils s’y développèrent et se multiplièrent beaucoup.
28 ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה	28 Jacob vécut 17 ans en Égypte. Le total des années de Jacob fut de 147 ans.
29 ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים	29 Quand Israël sentit que sa mort était proche, il appela son fils Joseph et lui dit: “Si j’ai trouvé grâce à tes yeux, mets ta main sous ma cuisse et promets-moi de ne pas m’enterrer en Égypte, je reconnaîtrai là ta bonté et ta fidélité.
30 ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך	30 Lorsque je me serai couché avec mes pères, tu m’emporteras d’Égypte et tu m’enterreras dans la tombe de mes pères.” Joseph répondit: “Je ferai ce que tu me demandes.”
31 ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה	31 Israël lui dit: “Jure-le moi!” Il le lui jura, et Israël s’inclina devant lui, au chevet de son lit.