Zaccaria 5

Sacra Bibbia Garofalo	Stuttgartensia - Delitzsch
¹ Di nuovo alzai gli occhi e vidi: ecco un rotolo volare.	¹ וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה
² Mi disse: «Che cosa vedi?» Dissi: «Io vedo un rotolo volare; la sua lunghezza è di venti cubiti e la larghezza di dieci».	² וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה
³ Quindi mi disse: «Questa maledizione esce sulla accia di tutta la terra: pol d’ora in poi, chi ruba, secondo la norma i quello, verrà tolto via e, d’ora in poi, chi giura, secondo la norma di quello, sarà tolto via.	³ וַיֹּאמֶר אֵלַי זֹאת הָאָלָה הַיֹּוצֵאת עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ כִּי כָל־הַגֹּנֵב מִזֶּה כָּמֹוהָ נִקָּה וְכָל־הַנִּשְׁבָּע מִזֶּה כָּמֹוהָ נִקָּה
⁴ La faccio uscire — oracolo di Jahvè degli eserciti — ed essa viene nella casa del ladro e nella casa di chi giura il falso in mio nome; si trattiene dentro la sua casa e la consuma con il suo legname e con le sue pietre».	⁴ הֹוצֵאתִיהָ נְאֻם יְהוָה צְבָאֹות וּבָאָה אֶל־בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל־בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתֹוךְ בֵּיתֹו וְכִלַּתּוּ וְאֶת־עֵצָיו וְאֶת־אֲבָנָיו
⁵ L’angelo che parlava in me uscì e mi disse: «Solleva gli occhi e vedi che cosa esce».	⁵ וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה הַיֹּוצֵאת הַזֹּאת
⁶ Dissi: «Che cosa è questo?» Ed egli disse: «Questa è un’efa che esce». Poi soggiunse: «Questa è la loro colpa su tutta la terra».	⁶ וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה הַיֹּוצֵאת וַיֹּאמֶר זֹאת עֵינָם בְּכָל־הָאָרֶץ
⁷ Ed ecco: il coperchio di piombo si sollevò, e io osservai: una donna stava seduta sola dentro l’efa.	⁷ וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת וְזֹאת אִשָּׁה אַחַת יֹושֶׁבֶת בְּתֹוךְ הָאֵיפָה
⁸ Egli mi disse: «Questa è l’empietà». La gettò dentro l’efa e gettò il lastrone di piombo sull’imboccatura di quella.	⁸ וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל־תֹּוךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־אֶבֶן הָעֹפֶרֶת אֶל־פִּיהָ׃ ס
⁹ Quindi alzai i miei occhi e guardai: ed ecco, uscivano due donne e il vento era sulle loro ali — avevano le ali come quelle della cicogna —, sollevarono l’efa tra la terra e il cielo.	⁹ וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יֹוצְאֹות וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת־הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם
¹⁰ Allora dissi all’angelo che parlava in me: «Dove trasportano l’efa?»	¹⁰ וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מֹולִכֹות אֶת־הָאֵיפָה
¹¹ Egli mi rispose: «A edificarle una casa nel paese di Sennaar, e quando sia pronta, venga deposta là sul suo basamento».	¹¹ וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנֹות־לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל־מְכֻנָתָהּ׃ ס