| 1 Poi l’angelo che parlava in me mi destò di nuovo come un uomo che si desta dal sonno. | 1 וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־יֵעֹור מִשְּׁנָתֹו |
| 2 Mi disse: “Che cosa vedi? ”. Io risposi: “ Vedo: ecco un candelabro tutto d’oro con la sua coppa in cima e su di essa sette lampade: sette beccucci ciascuna hanno le lampade che sono sul suo orlo: | 2 וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה [וַיֹּאמֶר כ] (וָאֹמַר ק) רָאִיתִי ׀ וְהִנֵּה מְנֹורַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקֹות לַנֵּרֹות אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ |
| 3 Accanto a essa ci sono due olivi uno a destra della coppa e uno alla sua sinistra ”. | 3 וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־שְׂמֹאלָהּ |
| 4 Allora rivolsi la parola e all’angelo che parlava in me dissi: “ Che cosa sono queste cose, signore? ”. | 4 וָאַעַן וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי |
| 5 L’angelo che parlava in me in risposta mi disse: “ Non sai dunque che cosa sono queste cose? ”. Io dissi: “ No, signore ”. | 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלֹוא יָדַעְתָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי |
| 6 In risposta disse: “ Questa è la parola di Jahve a Zorobabel: Non con la potenza nè con la forza ma con il mio spirito! dice Jahve degli eserciti. | 6 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר־יְהוָה אֶל־זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאֹות |
| 7 Chi sei tu, gran monte? Davanti a Zorobabel diventa pianura! Egli estrarrà la pietra di testata: gli si farà un vociare di: Salve! Salve! ”. | 7 מִי־אַתָּה הַר־הַגָּדֹול לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהֹוצִיא אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאֹות חֵן חֵן לָהּ׃ פ |
| 8 Fu rivolta a me la parola di Jahve: | 8 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר |
| 9 “Le mani di Zorobabel hanno posto le fondamenta di questa casa e le sue mani la compiranno: saprete che Jahve degli eserciti mi ha inviato a voi. | 9 יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי־יְהוָה צְבָאֹות שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם |
| 10 Poichè chi disprezzò il giorno degli umili inizi? Quelli gioiranno e vedranno il piombino in mano a Zorobabel. Sette sono gli occhi di Jahve; essi vanno perlustrando tutta la terra”, | 10 כִּי מִי בַז לְיֹום קְטַנֹּות וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת־הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה־אֵלֶּה עֵינֵי יְהוָה הֵמָּה מְשֹׁוטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ |
| 11 Poi presi a parlare e gli dissi: “ Che cosa sono quei due olivi, a destra del candelabro e alla sua sinistra? ”. | 11 וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל־יְמִין הַמְּנֹורָה וְעַל־שְׂמֹאולָהּ |
| 12 Ripresi a parlare per la seconda volta e gli dissi: “ Che cosa sono i due ramoscelli d’olivo che per mezzo di due canaletti d’oro fanno scorrere fuori l’olio? ”. | 12 וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרֹות הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב |
| 13 Egli mi disse: “ Non sai che cosa siano queste cose? ”. Io dissi: “ No, signore ”, | 13 וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלֹוא יָדַעְתָּ מָה־אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי |
| 14 Disse: ‘“ Questi sono i due figli dell’olio, che stanno presso il signore di tutta la terra ”». | 14 וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל־אֲדֹון כָּל־הָאָרֶץ |
| 15 כִּי הַתּוֹרָה מְבִיאָה קָצֶף כִּי בַאֲשֶׁר אֵין תּוֹרָה גַּם אֵין־שָׁם עֲבֵרָה |
| 16 עַל־כֵּן מִתּוֹךְ אֱמוּנָה לְמַעַן לְפִי־חֶסֶד לְמַעַן תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה קַיֶּמֶת לְכָל־זַרְעוֹ לֹא לִבְנֵי הַתּוֹרָה לְבַדָּם כִּי־גַם לִבְנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם אֲשֶׁר הוּא אָב לְכֻלָּנוּ |
| 17 כַּכָּתוּב כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ וְהוּא הֶאֱמִין בְּהַבִּיט אֶל־אֵל הַמְחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא אֵת אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כְּמוֹ הוֹה |
| 18 בַּאֲשֶׁר אֵין־תִּקְוָה קִוָּה וַיַּאֲמֵן לְמַעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ |
| 19 וְלֹא רָפְתָה אֱמוּנָתוֹ וְלֹא הִתְבּוֹנֵן אֶל־גּוּפוֹ שֶׁכְּבָר נָפוֹג בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן־מְאַת שָׁנָה וְאֶל־בְּלוֹת רֶחֶם שָׂרָה |
| 20 וְלֹא־חָלַק לִבּוֹ בְּהַבְטָחַת הָאֱלֹהִים כַּחֲסַר הָאֱמוּנָה כִּי אִם־הִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וַיִּתֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהִים |
| 21 וַיֵּדַע בְּלֵבָב שָׁלֵם כִּי אֶת־אֲשֶׁר הִבְטִיחַ גַּם־יָכֹל לַעֲשׂוֹתוֹ |
| 22 עַל־כֵּן גַּם־נֶחְשְׁבָה־לּוֹ לִצְדָקָה |
| 23 וְלֹא־לְבַד לְמַעֲנוֹ כְּתוּבָה זֹאת שֶׁנֶּחְשְׁבָה לוֹ |
| 24 כִּי אִם־גַּם לְמַעֲנֵנוּ אֲשֶׁר עֲתִידָה לְהֵחָשֵׁב לָנוּ הַמַּאֲמִינִים בְּמִי שֶׁהֵעִיר אֶת־יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ מִן־הַמֵּתִים |
| 25 אֲשֶׁר נִמְסַר בַּעֲבוּר פְּשָׁעֵינוּ וְנֵעוֹר לְבַעֲבוּר צַדְּקֵנוּ |
