Lamentationes 5

VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Recordare, Domine, quid acciderit nobis ; intuere et respice opprobrium nostrum.	1 זְכֹר יְהוָה מֶה־הָיָה לָנוּ [הַבֵּיט כ] (הַבִּיטָה ק) וּרְאֵה אֶת־חֶרְפָּתֵנוּ
2 Hæreditas nostra versa est ad alienos, domus nostræ ad extraneos.	2 נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים
3 Pupilli facti sumus absque patre, matres nostræ quasi viduæ.	3 יְתֹומִים הָיִינוּ [אֵין כ] (וְאֵין ק) אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנֹות
4 Aquam nostram pecunia bibimus ; ligna nostra pretio comparavimus.	4 מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ
5 Cervicibus nostris minabamur, lassis non dabatur requies.	5 עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ [לֹא כ] (וְלֹא ק) הוּנַח־לָנוּ
6 Ægypto dedimus manum et Assyriis, ut saturaremur pane.	6 מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם
7 Patres nostri peccaverunt, et non sunt : et nos iniquitates eorum portavimus.	7 אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ [אֵינָם כ] (וְאֵינָם ק) [אֲנַחְנוּ כ] (וַאֲנַחְנוּ ק) עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ
8 Servi dominati sunt nostri : non fuit qui redimeret de manu eorum.	8 עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם
9 In animabus nostris afferebamus panem nobis, a facie gladii in deserto.	9 בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר
10 Pellis nostra quasi clibanus exusta est, a facie tempestatum famis.	10 עֹורֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפֹות רָעָב
11 Mulieres in Sion humiliaverunt, et virgines in civitatibus Juda.	11 נָשִׁים בְּצִיֹּון עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה
12 Principes manu suspensi sunt ; facies senum non erubuerunt.	12 שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ
13 Adolescentibus impudice abusi sunt, et pueri in ligno corruerunt.	13 בַּחוּרִים טְחֹון נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ
14 Senes defecerunt de portis, juvenes de choro psallentium.	14 זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם
15 Defecit gaudium cordis nostri ; versus est in luctum chorus noster.	15 שָׁבַת מְשֹׂושׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ
16 Cecidit corona capitis nostri : væ nobis, quia peccavimus !	16 נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אֹוי־נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ
17 Propterea mœstum factum est cor nostrum ; ideo contenebrati sunt oculi nostri,	17 עַל־זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל־אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ
18 propter montem Sion quia disperiit ; vulpes ambulaverunt in eo.	18 עַל הַר־צִיֹּון שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ־בֹו׃ פ
19 Tu autem, Domine, in æternum permanebis, solium tuum in generationem et generationem.	19 אַתָּה יְהוָה לְעֹולָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדֹור
20 Quare in perpetuum oblivisceris nostri, derelinques nos in longitudine dierum ?	20 לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים
21 Converte nos, Domine, ad te, et convertemur ; innova dies nostros, sicut a principio.	21 הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה ׀ אֵלֶיךָ [וְנָשׁוּב כ] (וְנָשׁוּבָה ק) חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
22 Sed projiciens repulisti nos : iratus es contra nos vehementer.	22 כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְאֹד