Ad Corinthios I 2

NOVA VULGATA	תנ"ך - מקרא על פי המסורה
1 Et ego, cum venissem ad vos,fratres, veni non per sublimita tem sermonis aut sapientiae annuntians vobismysterium Dei.	1 וְגַם אָנֹכִי בְּבֹאִי אֲלֵיכֶם אַחַי לֹא בָאתִי בְּגֵאוּת הַדִּבּוּר וְהַחָכְמָה בְּהַגִּידִי לָכֶם אֶת־עֵדוּת הָאֱלֹהִים
2 Non enim iudicavi scire me aliquid inter vos nisi IesumChristum et hunc crucifixum.	2 כִּי לֹא־חָשַׁבְתִּי לָדַעַת בְּתוֹכְכֶם דָּבָר בִּלְתִּי אִם־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְהוּא הַנִּצְלָב
3 Et ego in infirmitate et timore et tremore multofui apud vos,	3 וָאֶהִי אֶצְלְכֶם בְּחֻלְשָׁה וּבְיִרְאָה וּבְחַלְחָלָה רַבָּה
4 et sermo meus et praedicatio mea non in persuasibilibussapientiae verbis sed in ostensione Spiritus et virtutis,	4 וּדְבָרִי וּקְרִיאָתִי לֹא לְפַתּוֹת בְּאִמְרֵי חָכְמַת בְּנֵי־אָדָם כִּי אִם־בְּתוֹכַחַת הָרוּחַ וְהַגְּבוּרָה
5 ut fides vestra nonsit in sapientia hominum sed in virtute Dei.	5 לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־תִהְיֶה אֱמוּנַתְכֶם בְּחָכְמַת בְּנֵי אָדָם כִּי אִם־בִּגְבוּרַת אֱלֹהִים
6 Sapientiam autem loquimur inter perfectos, sapientiam vero non huius saeculineque principum huius saeculi, qui destruuntur,	6 אָכֵן חָכְמָה נְדַבֵּר בֵּין הַשְּׁלֵמִים לֹא חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה גַּם־לֹא שֶׁל־שָׂרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר יֹאבֵדוּ
7 sed loquimur Dei sapientiam inmysterio, quae abscondita est, quam praedestinavit Deus ante saecula in gloriamnostram,	7 כִּי אִם־בַּסּוֹד נְדַבֵּר חָכְמַת הָאֱלֹהִים הַנִּסְתָּרָה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים יְעָדָהּ לִכְבוֹדֵנוּ לִפְנֵי יְמֵי הָעוֹלָם
8 quam nemo principum huius saeculi cognovit; si enim cognovissent,numquam Dominum gloriae crucifixissent.	8 אֲשֶׁר לֹא יְדָעָהּ אִישׁ מִשָּׂרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי לוּ יְדָעוּהָ לֹא צָלְבוּ אֶת־אֲדוֹן הַכָּבוֹד
9 Sed sicut scriptum est: “ Quodoculus non vidit, nec auris audivit, nec in cor hominis ascendit, quaepraeparavit Deus his, qui diligunt illum ”.	9 אֶלָּא כַכָּתוּב אֲשֶׁר־עַיִן לֹא רָאֲתָה וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה וְלֹא עָלָה עַל־לֵב אֱנוֹשׁ אֵת אֲשֶׁר־הֵכִין הָאֱלֹהִים לְאֹהֲבָיו
10 Nobis autem revelavit Deus per Spiritum; Spiritus enim omnia scrutatur, etiamprofunda Dei.	10 וְלָנוּ גִּלָּה הָאֱלֹהִים בְּרוּחוֹ כִּי הָרוּחַ חוֹקֵר אֶת־הַכֹּל גַּם אֶת־מַעֲמַקֵּי הָאֱלֹהִים
11 Quis enim scit hominum, quae sint hominis, nisi spiritushominis, qui in ipso est? Ita et, quae Dei sunt, nemo cognovit nisi SpiritusDei.	11 כִּי מִי הוּא בִּבְנֵי אָדָם הַיֹּדֵעַ אֵת אֲשֶׁר בָּאָדָם בִּלְתִּי אִם־רוּחַ הָאָדָם אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ כֵּן גַּם לֹא־יָדַע אִישׁ אֵת אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים בִּלְתִּי אִם־רוּחַ הָאֱלֹהִים
12 Nos autem non spiritum mundi accepimus, sed Spiritum, qui ex Deo est, utsciamus, quae a Deo donata sunt nobis;	12 וַאֲנַחְנוּ לֹא קִבַּלְנוּ אֶת־רוּחַ הָעוֹלָם כִּי אִם־הָרוּחַ מֵאֵת הָאֱלֹהִים לְמַעַן נֵדַע אֶת־אֲשֶׁר נִתַּן לָנוּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים בְּחַסְדּוֹ
13 quae et loquimur non in doctis humanaesapientiae sed in doctis Spiritus verbis, spiritalibus spiritalia comparantes.	13 וְאֶת־זֹאת נְדַבֵּר לֹא בִדְבָרִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם חָכְמַת בְּנֵי אָדָם כִּי אִם־בִּדְבָרִים אֲשֶׁר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּלַמְּדֵם וּנְבָאֵר דְּבָרִים רוּחָנִיִּים עַל־פִּי הָרוּחַ
14 Animalis autem homo non percipit, quae sunt Spiritus Dei, stultitia enim suntilli, et non potest intellegere, quia spiritaliter examinantur;	14 הֵן הָאָדָם הַנַּפְשִׁי אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אֶת־דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים כִּי־הֵמָּה סִכְלוּת לוֹ וְלֹא יוּכַל לַהֲבִינָם בַּאֲשֶׁר הֵמָּה נְדוֹנִים בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ
15 spiritalisautem iudicat omnia, et ipse a nemine iudicatur.	15 אֲבָל הָאָדָם הָרוּחָנִי יָדִין אֶת־הַכֹּל וְאוֹתוֹ לֹא־יָדִין אִישׁ
16 Quis enim cognovit sensum Domini, qui instruat eum? Nos autem sensum Christi habemus.	16 כִּי מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָֹה וּמִי יוֹדִיעֶנּוּ וַאֲנַחְנוּ הִנֵּה יֶשׁ־לָנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ