Cantico 6

BIBBIA MARTINI	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Il mio Diletto è disceso nel suo orto all'arcola degli aromati per pascolare negli orti, e cogliere de' gigli.	1 אָנָה הָלַךְ דֹּודֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דֹודֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ
2 Io al mio Diletto, e a me il Diletto mio, il quale tra' gigli pascola.	2 דֹּודִי יָרַד לְגַנֹּו לַעֲרוּגֹות הַבֹּשֶׂם לִרְעֹות בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שֹׁושַׁנִּים
3 Bella se' tu, o amica mia, soave,e splendida come Gerusalemme, terribile come un esercito messo in ordine di battaglia.	3 אֲנִי לְדֹודִי וְדֹודִי לִי הָרֹעֶה בַּשֹּׁושַׁנִּים׃ ס
4 Volgi da me gli occhi tuoi, perch'ei mi fecero sorvolare: i tuoi capelli come un gregge di capre, che spuntano dal Galaad.	4 יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלֹות
5 I tuoi denti come un gregge di pecorelle, che tornano dal lavatoio, tutte con parti gemelli, e sterile tra queste non è.	5 הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן־הַגִּלְעָד
6 Come la scorza di melagrana, così le tue guance senza quello, che in te si nasconde.	6 שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימֹות וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם
7 Sessanta sono le regine, e ottanta le spose di secondo ordine, e le fanciulle sono senza numero.	7 כְּפֶלַח הָרִמֹּון רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ
8 Una è la mia colomba, la mia perfetta, ella è unica della sua madre, eletta alla sua genitrice: la videro le donzelle, e beatissima la chiamarono; le regine, e le spose di secondo ordine, e la lodarono.	8 שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכֹות וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמֹות אֵין מִסְפָּר
9 Chi è costei, che esce fuora come aurora sorgente, bella come la luna, eletta come il sole, terribile come un esercito messo in ordine di battaglia?	9 אַחַת הִיא יֹונָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיֹולַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנֹות וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכֹות וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ׃ ס
10 Io discesi nell'orto delle noci per vedere i pomi delle valli, ed osservare se la vigna fosse fiorita, e se germogliassero i melagrani.	10 מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמֹו־שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלֹות׃ ס
11 Io fui nell'ignoranza: l'anima mia mi conturbò per ragione dei cocchi di Aminadab.	11 אֶל־גִּנַּת אֱגֹוז יָרַדְתִּי לִרְאֹות בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאֹות הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים
12 Ritorna, ritorna, o Sulamitide ritorna, ritorna, affinchè non ti veggiamo.	12 לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבֹות עַמִּי־נָדִיב
	13 וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בִּהְיֹות חַלְלֵיהֶם בְּתֹוךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבֹות מִזְבְּחֹותֵיהֶם אֶל כָּל־גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל ׀ רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל־אֵלָה עֲבֻתָּה מְקֹום אֲשֶׁר נָתְנוּ־שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם
	14 וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ