Lucas 19

BIBLIA	MODERN HEBREW BIBLE
1 Habiendo entrado en Jericó, atravesaba la ciudad.	1 ויבוא ויעבר ביריחו
2 Había un hombre llamado Zaqueo, que era jefe de publicanos, y rico.	2 והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר
3 Trataba de ver quién era Jesús, pero no podía a causa de la gente, porque era de pequeña estatura.	3 ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה
4 Se adelantó corriendo y se subió a un sicómoro para verle, pues iba a pasar por allí.	4 ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה
5 Y cuando Jesús llegó a aquel sitio, alzando la vista, le dijo: «Zaqueo, baja pronto; porque conviene que hoy me quede yo en tu casa».	5 ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך
6 Se apresuró a bajar y le recibió con alegría.	6 וימהר וירד ויאספהו בשמחה
7 Al verlo, todos murmuraban diciendo: «Ha ido a hospedarse a casa de un hombre pecador».	7 וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא
8 Zaqueo, puesto en pie, dijo al Señor: «Daré, Señor, la mitad de mis bienes a los pobres; y si en algo defraudé a alguien, le devolveré el cuádruplo».	8 ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים
9 Jesús le dijo: «Hoy ha llegado la salvación a esta casa, porque también éste es hijo de Abraham,	9 ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא
10 pues el Hijo del hombre ha venido a buscar y salvar lo que estaba perdido».	10 כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד
11 Estando la gente escuchando estas cosas, añadió una parábola, pues estaba él cerca de Jerusalén, y creían ellos que el Reino de Dios aparecería de un momento a otro.	11 ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים
12 Dijo pues: «Un hombre noble marchó a un país lejano, para recibir la investidura real y volverse.	12 על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב
13 Habiendo llamado a diez siervos suyos, les dio diez minas y les dijo: “Negociad hasta que vuelva.”	13 ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי
14 Pero sus ciudadanos le odiaban y enviaron detrás de él una embajada que dijese: “No queremos que ése reine sobre nosotros.”	14 ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו
15 «Y sucedió que, cuando regresó, después de recibir la investidura real, mandó llamar a aquellos siervos suyos, a los que había dado el dinero, para saber lo que había ganado cada uno.	15 ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו
16 Se presentó el primero y dijo: “Señor, tu mina ha producido diez minas.”	16 ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים
17 Le respondió: “¡Muy bien, siervo bueno!; ya que has sido fiel en lo mínimo, toma el gobierno de diez ciudades.”	17 ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים
18 Vino el segundo y dijo: “Tu mina, Señor, ha producido cinco minas.”	18 ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים
19 Dijo a éste: “Ponte tú también al mando de cinco ciudades.”	19 ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים
20 «Vino el otro y dijo: “Señor, aquí tienes tu mina, que he tenido guardada en un lienzo;	20 ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר
21 pues tenía miedo de tí, que eres un hombre severo; que tomas lo que no pusiste, y cosechas lo que no sembraste.”	21 מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת
22 Dícele: “Por tu propia boca te juzgo, siervo malo; sabías que yo soy un hombre severo, que tomo lo que no puse y cosecho lo que no sembré;	22 ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי
23 pues ¿por qué no colocaste mi dinero en el banco? Y así, al volver yo, lo habría cobrado con los intereses.”	23 ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית
24 Y dijo a los presentes: “Quitadle la mina y dádsela al que tiene las diez minas.”	24 ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים
25 Dijéronle: “Señor, tiene ya diez minas.”	25 ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים
26 - “Os digo que a todo el que tiene, se le dará; pero al que no tiene, aun lo que tiene se le quitará.”	26 הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו
27 «“Pero a aquellos enemigos míos, los que no quisieron que yo reinara sobre ellos, traedlos aquí y matadlos delante de mí.”»	27 אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני
28 Y habiendo dicho esto, marchaba por delante subiendo a Jerusalén.	28 ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים
29 Y sucedió que, al aproximarse a Betfagé y Betania, al pie del monte llamado de los Olivos, envió a dos de sus discípulos,	29 ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר
30 diciendo: «Id al pueblo que está enfrente y, entrando en él, encontraréis un pollino atado, sobre el que no ha montado todavía ningún hombre; desatadlo y traedlo.	30 לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו
31 Y si alguien os pregunta: “¿Por qué lo desatáis?”, diréis esto: “Porque el Señor lo necesita.”»	31 וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו
32 Fueron, pues, los enviados y lo encontraron como les había dicho.	32 וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם
33 Cuando desataban el pollino, les dijeron los dueños: «¿Por qué desatáis el pollino?»	33 ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר
34 Ellos les contestaron: «Porque el Señor lo necesita».	34 ויאמרו האדון צריך לו
35 Y lo trajeron donde Jesús; y echando sus mantos sobre el pollino, hicieron montar a Jesús.	35 ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע
36 Mientras él avanzaba, extendían sus mantos por el camino.	36 ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך
37 Cerca ya de la bajada del monte de los Olivos, toda la multitud de los discípulos, llenos de alegría, se pusieron a alabar a Dios a grandes voces, por todos los milagros que habían visto.	37 ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר
38 Decían: «Bendito el Rey que viene en nombre del Señor! Paz en el cielo y gloria en las alturas».	38 ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים
39 Algunos de los fariseos, que estaban entre la gente, le dijeron: «Maestro, reprende a tus discípulos».	39 ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך
40 Respondió: «Os digo que si éstos callan gritarán las piedras».	40 ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים
41 Al acercarse y ver la ciudad, lloró por ella,	41 ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר
42 diciendo: «¡Si también tú conocieras en este día el mensaje de paz! Pero ahora ha quedado oculto a tus ojos.	42 לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך
43 Porque vendrán días sobre ti, en que tus enemigos te rodearán de empalizadas, te cercarán y te apretarán por todas partes,	43 כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך
44 y te estrellarán contra el suelo a ti y a tus hijos que estén dentro de ti, y no dejarán en ti piedra sobre piedra, porque no has conocido el tiempo de tu visita».	44 וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך
45 Entrando en el Templo, comenzó a echar fuera a los que vendían,	45 ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו
46 diciéndoles: «Está escrito: Mi Casa será Casa de oración. ¡Pero vosotros la habéis hecho una cueva de bandidos!»	46 ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים
47 Enseñaba todos los días en el Templo. Por su parte, los sumos sacerdotes, los escribas y también los notables del pueblo buscaban matarle,	47 ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו
48 pero no encontraban qué podrían hacer, porque todo el pueblo le oía pendiente de sus labios.	48 ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו