Seconda lettera di Pietro 1

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Simon Petrus servus et apo stolus Iesu Christi his, qui coae qualem nobis sortiti sunt fidem in iustitia Dei nostri et salvatoris Iesu Christi:	1 שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס עֶבֶד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וּשְׁלִיחוֹ אֶל־אֲשֶׁר קִבְּלוּ אֱמוּנָה יְקָרָה כְּשֶׁלָּנוּ בְּצִדְקַת אֱלֹהֵינוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ
2 gratia vobis et pax multiplicetur in cognitione Dei et Iesu Domini nostri.	2 חֶסֶד וְשָׁלוֹם יִהְיוּ לָכֶם לְמַכְבִּיר בְּדַעַת הָאֱלֹהִים וְיֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ
3 Quomodo omnia nobis divinae virtutis suae ad vitam et pietatem donatae per cognitionem eius, qui vocavit nos propria gloria et virtute,	3 בַּאֲשֶׁר גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית נָתְנָה לָּנוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר לַחַיִּים וְלַחֲסִידוּת עַל־יְדֵי דַעַת הַקּוֹרֵא אֹתָנוּ בִּכְבוֹדוֹ וְחֵילוֹ
4 per quae pretiosa et maxima nobis promissa donata sunt, ut per haec efficiamini divinae consortes naturae, fugientes eam, quae in mundo est in concupiscentia, corruptionem;	4 אֲשֶׁר בָּהֶם נָתַן־לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת לְמַעַן תִּקְחוּ עַל־יָדָן חֵלֶק בְּטֶבַע אֱלֹהִים בְּהִמָּלֶטְכֶם מִכִּלְיוֹן הַתַּאֲוָה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם
5 et propter hoc ipsum curam omnem subinferentes ministrate in fide vestra virtutem, in virtute autem scientiam,	5 בַּעֲבוּר זֹאת הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַעֲמִיד בֶּאֱמוּנַתְכֶם אֶת־הַצְּדָקָה וּבַצְּדָקָה אֶת־הַדָּעַת
6 in scientia autem continentiam, in continentia autem patientiam, in patientia autem pietatem,	6 וּבַדַּעַת אֶת־הַפְּרִישׁוּת וּבַפְּרִישׁוּת אֶת־הַסַּבְלָנוּת וּבַסַּבְלָנוּת אֶת־הַחֲסִידוּת
7 in pietate autem amorem fraternitatis, in amore autem fraternitatis caritatem.	7 וּבַחֲסִידוּת אֶת־הָאַחֲוָה וּבָאַחֲוָה אֶת־הָאַהֲבָה
8 Haec enim vobis, cum adsint et abundent, non vacuos nec sine fructu vos constituunt in Domini nostri Iesu Christi cognitionem;	8 כִּי אִם־אֵלֶּה תִמָּצֶאנָה וְתִרְבֶּינָה בָכֶם לֹא־תִתֵּנָּה אֶתְכֶם לִהְיוֹת בְּטֵלִים וּבְלֹא־עֲשׂוֹת פְּרִי לְדַעַת אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ
9 cui enim non praesto sunt haec, caecus est et nihil procul cernens, oblivionem accipiens purgationis veterum suorum delictorum.	9 כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵין־אֵלֶּה לּוֹ עִוֵּר הוּא קְצַר הָרְאוּת וְשָׁכֵחַ אֶת־טָהֳרָתוֹ מֵחַטֹּאתָיו הָרִאשֹׁנוֹת
10 Quapropter, fratres, magis satagite, ut firmam vestram vocationem et electionem faciatis. Haec enim facientes non offendetis aliquando;	10 לָכֵן אַחַי הוֹסִיפוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְחַזֵּק אֶת־קְרִיאַתְכֶם וּבְחִירַתְכֶם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים כִּי בַּעֲשׂוֹתְכֶם זֹאת כָּשׁוֹל לֹא תִכָּשֵׁלוּ
11 sic enim abundanter ministrabitur vobis introitus in aeternum regnum Domini nostri et salvatoris Iesu Christi.	11 כִּי־כֵן יִפָּתַח לִפְנֵיכֶם לָרְוָחָה הַמָּבוֹא אֶל־מַלְכוּת עוֹלָם אֲשֶׁר לַאֲדֹנֵינוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ
12 Propter quod incipiam vos semper commonere de his, et quidem scientes et confirmatos in praesenti veritate.	12 עַל־כֵּן לֹא אֶחְדַּל לְהַזְכִּירְכֶם עַל־אֵלֶּה בְּכָל־עֵת גַּם־כִּי יְדַעְתֶּם וְהִתְכּוֹנַנְתֶּם בָּאֱמֶת אֲשֶׁר הִיא לְפָנֵינוּ
13 Iustum autem arbitror, quamdiu sum in hoc tabernaculo, suscitare vos in commonitione,	13 וְאֶחֱשֹׁב כִּי־נָכוֹן לְהַזְכִּיר וּלְהָעִיר אֶתְכֶם כָּל־יְמֵי הֱיוֹתִי בַּמִּשְׁכָּן הַזֶּה
14 certus quod velox est depositio tabernaculi mei, secundum quod et Dominus noster Iesus Christus significavit mihi;	14 בַּאֲשֶׁר יָדַעְתִּי כִּי מַהֵר יֶעְתַּק מִשְׁכָּנִי כַּאֲשֶׁר גַּם־גִּלָּה־לִי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ
15 dabo autem operam et frequenter habere vos post obitum meum, ut horum memoriam faciatis.	15 וְאֶשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם תָּמִיד גַּם־אַחֲרֵי פְטִירָתִי זִכְרוֹן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
16 Non enim captiosas fabulas secuti notam fecimus vobis Domini nostri Iesu Christi virtutem et adventum, sed speculatores facti illius magnitudinis.	16 כִּי הוֹדַעְנוּ אֶתְכֶם גְּבוּרַת אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וּבֹאוֹ לֹא בְלֶכְתֵּנוּ אַחֲרֵי הַגָּדוֹת מְחֻכָּמוֹת כִּי אִם־רֹאוֹת הָיוּ עֵינֵינוּ אֶת־גְּדֻלָּתוֹ
17 Accipiens enim a Deo Patre honorem et gloriam, voce prolata ad eum huiuscemodi a magnifica gloria: “ Filius meus, dilectus meus hic est, in quo ego mihi complacui ”;	17 כִּי לָקַח מֵאֵת אֱלֹהִים הָאָב יְקָר וְכָבוֹד בְּבֹא אֵלָיו קוֹל מִתּוֹךְ הַדְרַת כְּבוֹדוֹ לֵאמֹר זֶה בְּנִי יְדִידִי רָצְתָה נַפְשִׁי בּוֹ
18 et hanc vocem nos audivimus de caelo prolatam, cum essemus cum ipso in monte sancto.	18 וְאֶת־הַקּוֹל הַזֶּה שָׁמַעְנוּ בְאָזְנֵינוּ יֹצֵא מִשָּׁמָיִם בִּהְיוֹתֵנוּ עִמּוֹ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ
19 Et habemus firmiorem propheticum sermonem, cui bene facitis attendentes quasi lucernae lucenti in caliginoso loco, donec dies illucescat, et lucifer oriatur in cordibus vestris,	19 וְעַתָּה דְּבַר הַנְּבוּאָה יוֹתֵר קַיָּם אִתָּנוּ וַהֲטִיבֹתֶם עֲשׂוֹת אֲשֶׁר שַׁתֶּם לִבְּכֶם אֵלָיו כְּמוֹ אֶל־נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל עַד־כִּי יִבָּקַע אוֹר הַיּוֹם וְזָרַח כּוֹכַב הַנֹּגַהּ בִּלְבַבְכֶם
20 hoc primum intellegentes quod omnis prophetia Scripturae propria interpretatione non fit;	20 וְזֹאת תֵּדְעוּ רִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר כָּל־נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינֶנָּה תְלוּיָה בְּפִתְרוֹן אָדָם מִלִּבּוֹ
21 non enim voluntate humana prolata est prophetia aliquando, sed a Spiritu Sancto ducti locuti sunt a Deo homines.	21 כִּי מֵעוֹלָם לֹא־יָצְאָה נְבוּאָה בִּרְצוֹן הָאָדָם כִּי אִם־בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר נְשָׂאָם דִּבְּרוּ אַנְשֵׁי אֱלֹהִים הַקְּדשִׁים