Ecclesiastes/Qohelet 1

New American Bible	Stuttgartensia - Delitzsch
¹ The words of David's son, Qoheleth, king in Jerusalem:	¹ דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן־דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם
² Vanity of vanities, says Qoheleth, vanity of vanities! All things are vanity!	² הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל
³ What profit has man from all the labor which he toils at under the sun?	³ מַה־יִּתְרֹון לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלֹו שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
⁴ One generation passes and another comes, but the world forever stays.	⁴ דֹּור הֹלֵךְ וְדֹור בָּא וְהָאָרֶץ לְעֹולָם עֹמָדֶת
⁵ The sun rises and the sun goes down; then it presses on to the place where it rises.	⁵ וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל־מְקֹומֹו שֹׁואֵף זֹורֵחַ הוּא שָׁם
⁶ Blowing now toward the south, then toward the north, the wind turns again and again, resuming its rounds.	⁶ הֹולֵךְ אֶל־דָּרֹום וְסֹובֵב אֶל־צָפֹון סֹובֵב ׀ סֹבֵב הֹולֵךְ הָרוּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ
⁷ All rivers go to the sea, yet never does the sea become full. To the place where they go, the rivers keep on going.	⁷ כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל־מְקֹום שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת
⁸ All speech is labored; there is nothing man can say. The eye is not satisfied with seeing nor is the ear filled with hearing.	⁸ כָּל־הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא־יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא־תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאֹות וְלֹא־תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ
⁹ What has been, that will be; what has been done, that will be done. Nothing is new under the sun.	⁹ מַה־שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
¹⁰ Even the thing of which we say, "See, this is new!" has already existed in the ages that preceded us.	¹⁰ יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה־זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ
¹¹ There is no remembrance of the men of old; nor of those to come will there be any remembrance among those who come after them.	¹¹ אֵין זִכְרֹון לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא־יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרֹון עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה׃ פ
¹² I, Qoheleth, was king over Israel in Jerusalem,	¹² אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם
¹³ and I applied my mind to search and investigate in wisdom all things that are done under the sun. A thankless task God has appointed for men to be busied about.	¹³ וְנָתַתִּי אֶת־לִבִּי לִדְרֹושׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא ׀ עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנֹות בֹּו
¹⁴ I have seen all things that are done under the sun, and behold, all is vanity and a chase after wind.	¹⁴ רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ
¹⁵ What is crooked cannot be made straight, and what is missing cannot be supplied.	¹⁵ מְעֻוָּת לֹא־יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרֹון לֹא־יוּכַל לְהִמָּנֹות
¹⁶ Though I said to myself, "Behold, I have become great and stored up wisdom beyond all who were before me in Jerusalem, and my mind has broad experience of wisdom and knowledge";	¹⁶ דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם־לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהֹוסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָה לְפָנַי עַל־יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת
¹⁷ yet when I applied my mind to know wisdom and knowledge, madness and folly, I learned that this also is a chase after wind.	¹⁷ וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הֹולֵלֹות וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הוּא רַעְיֹון רוּחַ
¹⁸ For in much wisdom there is much sorrow, and he who stores up knowledge stores up grief.	¹⁸ כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס וְיֹוסִיף דַּעַת יֹוסִיף מַכְאֹוב