Hebraeos 10

VULGATA	MODERN HEBREW BIBLE
1 Umbram enim habens lex futurorum bonorum, non ipsam imaginem rerum : per singulos annos, eisdem ipsis hostiis quas offerunt indesinenter, numquam potest accedentes perfectos facere :	1 כי התורה בהיות בה צל הטבות העתידות ולא מראה עצם הדברים אין ביכלתה להשלים את הקרבים בקרבנות ההם אשר יקריבו תמיד מדי שנה בשנה
2 alioquin cessassent offerri : ideo quod nullam haberent ultra conscientiam peccati, cultores semel mundati :	2 כי לולא זאת חדלו מהביאם באשר המקריבים בהטהרם פעם אחת לא היתה בהם עוד רגשת חטאים
3 sed in ipsis commemoratio peccatorum per singulos annos fit.	3 אבל יש שם הזכרת החטאים שנה בשנה
4 Impossibile enim est sanguine taurorum et hircorum auferri peccata.	4 כי דם הפרים והשעירים לא יוכל להסיר חטאים
5 Ideo ingrediens mundum dicit : Hostiam et oblationem noluisti : corpus autem aptasti mihi :	5 ובעבור זאת אמר בבואו לעולם זבח ומנחה לא חפצת גוף כוננת לי
6 holocautomata pro peccato non tibi placuerunt.	6 עולה וחטאה לא שאלת
7 Tunc dixi : Ecce venio : in capite libri scriptum est de me : Ut faciam, Deus, voluntatem tuam.	7 אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלהי
8 Superius dicens : Quia hostias, et oblationes, et holocautomata pro peccato noluisti, nec placita sunt tibi, quæ secundum legem offeruntur,	8 אחרי אמרו למעלה זבח ומנחה עולה וחטאה לא חפצת ולא שאלת אשר יקריבו אתם על פי התורה
9 tunc dixi : Ecce venio, ut faciam, Deus, voluntatem tuam : aufert primum, ut sequens statuat.	9 אז אמר הנה באתי לעשות רצונך אלהי מעביר בזה את הראשונה למען הקים את השניה
10 In qua voluntate sanctificati sumus per oblationem corporis Jesu Christi semel.	10 וברצון הזה מקדשים אנחנו על ידי הקרבת קרבן גוף ישוע המשיח בפעם אחת
11 Et omnis quidem sacerdos præsto est quotidie ministrans, et easdem sæpe offerens hostias, quæ numquam possunt auferre peccata :	11 וכל כהן עמד יום יום לשרת ומוסיף פעמים רבות להקריב אתן הקרבנות אשר לא יוכלו לעולם להעביר חטאים
12 hic autem unam pro peccatis offerens hostiam, in sempiternum sedet in dextera Dei,	12 אולם זה אחרי הקריבו זבח אחד על החטאים ישב עד עולם לימין האלהים
13 de cetero exspectans donec ponantur inimici ejus scabellum pedum ejus.	13 וחכה יחכה עד כי יושתו איביו הדם לרגליו
14 Una enim oblatione, consummavit in sempiternum sanctificatos.	14 כי הוא בקרבן אחת השלים לנצח את המקדשים
15 Contestatur autem nos et Spiritus Sanctus. Postquam enim dixit :	15 ואף רוח הקדש מעיד לנו על זאת כי אחרי אמרו
16 Hoc autem testamentum, quod testabor ad illos post dies illos, dicit Dominus, dando leges meas in cordibus eorum, et in mentibus eorum superscribam eas :	16 זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה
17 et peccatorum, et iniquitatum eorum jam non recordabor amplius.	17 ולעונם ולחטאתם לא אזכר עוד
18 Ubi autem horum remissio : jam non est oblatio pro peccato.	18 והנה באשר נסלחו החטאים אין עוד קרבן עליהם
19 Habentes itaque, fratres, fiduciam in introitu sanctorum in sanguine Christi,	19 ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקדש בדם ישוע
20 quam initiavit nobis viam novam, et viventem per velamen, id est, carnem suam,	20 דרך חדש וחי אשר חדש לנו בפרכת היא בשרו
21 et sacerdotem magnum super domum Dei :	21 ובהיות לנו כהן גדול על בית אלהים
22 accedamus cum vero corde in plenitudine fidei, aspersi corda a conscientia mala, et abluti corpus aqua munda,	22 נקרבה נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי בשר במים טהורים
23 teneamus spei nostræ confessionem indeclinabilem (fidelis enim est qui repromisit),	23 נחזיקה בהודית התקוה בל נמוט כי נאמן המבטיח
24 et consideremus invicem in provocationem caritatis, et bonorum operum :	24 ונתבוננה זה על זה לעורר אתנו לאהבה ולמעשים טובים
25 non deserentes collectionem nostram, sicut consuetudinis est quibusdam, sed consolantes, et tanto magis quanto videritis appropinquantem diem.	25 ואל נעזב את כנאיתנו כמנהג קצת אנשים כי אם נוכיח איש את אחיו וביותר בראתכם כי קרוב היום
26 Voluntarie enim peccantibus nobis post acceptam notitiam veritatis, jam non relinquitur pro peccatis hostia,	26 כי אם נחטא בזדון אחרי אשר קבלנו דעת האמת לא ישאר עוד זבח קרבן לכפר על החטא
27 terribilis autem quædam exspectatio judicii, et ignis æmulatio, quæ consumptura est adversarios.	27 כי אם בעותי הדין העתיד ואש קנאה אשר תאכל את הצררים
28 Irritam quis faciens legem Moysi, sine ulla miseratione duobus vel tribus testibus moritur :	28 הן איש כי יפר תורת משה מות ימות בלי חמלה על פי שנים עדים או שלשה
29 quanto magis putatis deteriora mereri supplicia qui Filium Dei conculcaverit, et sanguinem testamenti pollutum duxerit, in quo sanctificatus est, et spiritui gratiæ contumeliam fecerit ?	29 מה תחשבו כמה יגדל הענש הראוי לרמס ברגלו את בן האלהים וחשב לחל את דם הברית אשר הוא מקדש בו ומחרף את רוח החסד
30 Scimus enim qui dixit : Mihi vindicta, et ego retribuam. Et iterum : Quia judicabit Dominus populum suum.	30 כי ידענו את האמר לי נקם ושלם ועוד כי ידין יהוה עמו
31 Horrendum est incidere in manus Dei viventis.	31 מה נורא לנפל ביד אלהים חיים
32 Rememoramini autem pristinos dies, in quibus illuminati, magnum certamen sustinuistis passionum :	32 אבל זכרו נא את הימים הראשונים כי אז אחרי ארו עיניכם נשאתם כבד ענוים רבים
33 et in altero quidem opprobriis et tribulationibus spectaculum facti : in altero autem socii taliter conversantium effecti.	33 פעם בהיותכם לראי בחרפה ותוגה פעם בהשתתף לאשר הגיע אליהם כזאת
34 Nam et vinctis compassi estis, et rapinam bonorum vestrorum cum gaudio suscepistis, cognoscentes vos habere meliorem et manentem substantiam.	34 כי הצטערתם על מוסרי וגזלת רכושכם סבלתם בשמחה מדעתכם בנפשכם שיש לכם בשמים קנין טוב ממנו וקים לעד
35 Nolite itaque amittere confidentiam vestram, quæ magnam habet remunerationem.	35 לכן אל תשליכו את בטחונכם כי יש לו שכר רב
36 Patientia enim vobis necessaria est : ut voluntatem Dei facientes, reportetis promissionem.	36 כי צריכים אתם לסבלנות למען תעשו רצון אלהים ונשאתם את ההבטחה
37 Adhuc enim modicum aliquantulum, qui venturus est, veniet, et non tardabit.	37 כי עוד מעט רגע והבא יבא לא יאחר
38 Justus autem meus ex fide vivit : quod si subtraxerit se, non placebit animæ meæ.	38 הצדיק באמונתו יחיה ואם יסג אחור לא רצתה נפשי בו
39 Nos autem non sumus subtractionis filii in perditionem, sed fidei in acquisitionem animæ.	39 אמנם אנחנו איננו מן הנסוגים אחור לאבדם כי אם מן המאמינים להצלת הנפש