Livre de Job 19

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Job prit la parole et dit:	1 ויען איוב ויאמר
2 Combien de temps encore allez-vous me fatiguer, et m’assommer à force de paroles?	2 עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים
3 Dix fois déjà vous m’avez insulté, n’avez-vous pas honte de me maltraiter?	3 זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי
4 Si réellement je me suis trompé, mon péché ne regarde que moi.	4 ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי
5 Mais vous me regardez de haut: voilà la vérité, et vous me reprochez mon malheur.	5 אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי
6 Sachez que Dieu me traite injustement et qu’il a jeté sur moi ses filets.	6 דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף
7 Je crie à la violence, pas de réponse, j’appelle au secours, personne pour me défendre!	7 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט
8 Il a barré ma route, je n’ai plus de passage, il a mis sur mon chemin les ténèbres.	8 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים
9 Il m’a privé de ma gloire, il a ôté de ma tête la couronne,	9 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי
10 Il me descelle tout autour et me fait partir, il déracine mon espérance.	10 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי
11 Il décharge sur moi sa colère, il me traite en ennemi.	11 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו
12 Toutes ses troupes arrivent à la fois, elles se frayent un chemin jusqu’à moi, elles font le siège de ma demeure.	12 יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי
13 Il a éloigné de moi mes frères, mes connaissances cherchent à m’éviter.	13 אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני
14 Mes proches, mes compagnons ne me voient plus, les hôtes de ma maison m’ont oublié.	14 חדלו קרובי ומידעי שכחוני
15 Mes servantes me sont devenues étrangères, comme si pour elles j’étais un inconnu.	15 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם
16 J’appelle mon serviteur, il ne me répond pas lorsque je vais jusqu’à le supplier.	16 לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו
17 Mon haleine répugne à ma femme, mes propres frères sont dégoûtés de moi.	17 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני
18 Les gamins eux-mêmes me méprisent, si je me lève ils se moquent de moi.	18 גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי
19 Tous mes intimes maintenant me détestent, ceux que j’aimais se sont retournés contre moi.	19 תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי
20 Sous ma peau ma chair a pourri, mes os se dénudent comme des dents:	20 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני
21 Pitié! Pitié pour moi, ô vous, mes amis: c’est la main de Dieu qui m’a frappé!	21 חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי
22 Faut-il me persécuter parce que Dieu le fait? n’en avez-vous pas assez de me dévorer?	22 למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו
23 Ah, je voudrais qu’on écrive mes paroles, et qu’on les grave sur du bronze	23 מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו
24 avec un ciseau de fer, un burin, et qu’elles soient pour toujours inscrites dans la pierre.	24 בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון
25 Je sais que mon libérateur est vivant, et qu’à la fin il se présentera sur terre.	25 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום
26 Alors je me mettrai debout derrière ma peau, et de ma chair je verrai Dieu!	26 ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה
27 Je le verrai, moi, le même, et c’est lui que mes yeux verront, pas un autre: mon cœur déjà s’épuise dans cette attente.	27 אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי
28 Mais vous en êtes à dire: “Comment l’attaquer? trouvons-lui quelque parole à reprendre”.	28 כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי
29 Alors craignez que l’épée ne vous frappe, car la Colère s’enflamme contre les fautes, et vous saurez qu’il y a une justice!	29 גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין